ח"כ פנינה תמנו שטה לקראת ועידת החינוך של פתח תקוה: "אין ילד רע, יש ילד שרע לו"

האורחת המרכזית בוועידת החינוך של פתח תקוה תהיה ח"כ פנינה תמנו שטה מכחול לבן. תמנו שטה תפתח את החלק המרכזי של הכנס בשיחה אישית שתקיים איתה המנחה מרב בטיטו על מערכת החינוך בארץ בכלל ובפתח תקוה בפרט, על הקשיים איתה מתמודדת המערכת, האתגרים ועל תפקידה כחברת כנסת. "מערכת החינוך בישראל היא אחת המאתגרות בעיקר בשל ריבוי הזרמים – ממלכתי, פרטי, דתי, חילוני, חרדי וזה מאתגר הן את משרד החינוך והן את הרשויות המקומיות, גם מבחינה פדגוגית וגם כמערכת שבונה חברה", אומרת תמנו שטה. היא מדגישה שבתוך המורכבות האין סופית, חשוב מאוד שיהיה כלל מנחה והוא שאסור שרקע חברתי-כלכלי יהווה תיקרה לילדים במערכות החינוך. "החזון הוא שמערכות החינוך תהיינה אלה שנותנות את ההזדמנות השווה לכל ילד ולא משנה הרקע שממנו הוא מגיע, מבלי לתייגו או להסלילו, כדי לא לסגור בפני אף תלמיד את דלתות ההזדמנות ומיצוי היכולות שלו וצריך להתחיל זאת מוקדם ככל הניתן" .
אחד הדברים אותם מקדמת תמנו שטה במסגרת פעילותה כחברת כנסת, הוא קידום זכויות ילדים בסיכון או ילדים מוחלשים. "יש לי אמונה בכל ילד באשר הוא ובעיקר בילדים שהרקע החברתי והכלכלי שלהם הוא מאתגר", היא אומרת, "לא בכדי בחרתי להיות חברה בוועדה לזכויות הילד, מתוך הבנה אמתית שעדין יש זכויות של ילדים שמופרות מידי יום ביומו גם על ידי בעלי סמכות ואנשי חינוך. בתפיסתי כל ילד צריך בסך הכל מבוגר אחד שיאמין בו, כי אין ילד רע יש ילד שרע לו. ואם שואלים מי המבוגר הזה שצריך להאמין בילד הייתי מצביעה על הגננת, המורה והמנהל. ברגע שמערכת החינוך שבה בדרך כלל מבלה תלמיד את מירב יומו תאמין בו, אז הוא יצמח וימצה את יכולותיו".
נושא נוסף אותו היא מנסה לקדם הוא הפערים ואי השוויון המתרחב בחינוך בין פריפריה למרכז וכן מערכת היחסים בין משרד החינוך לבין הרשויות השונות. "הזדמנות שווה בעיני מתחילה כבר בגני הילדים. ישנן שכונות חלשות יותר שההשקעה בחינוך בהן היא נמוכה. לא אחת הילדים שנמצאים בשכונות מצוקה מודרים וסגורים בתוך השכונה שלהם, במקומות האלה אני מאמינה שהעירייה צריכה להשקיע יותר, למרות שההורים בדרך כלל דורשים שם מהעירייה פחות, כי הם פחות מעורבים. צריך להכניס אנשי חינוך חזקים יותר בשכונות ולהשקיע ביותר אינטגרציה. אסור שרקע חברתי כלכלי חלש יהווה תיקרה לילדים במערכות החינוך".
חשוב מאוד להשקפתה גם להקפיד על פיקוח אדוק בכל נושא אזורי הרישום. "אזור רישום בלי פיקוח", היא מסבירה, "משאיר את ההפרדה בין אזורים חזקים ומבוססים יותר לבין אזורים מוחלשים ועם השפעה בלתי מידתית של וועדי הורים חזקים שמנסים לעשות סינון של תלמידים שמגיעים מרקע חברתי וכלכלי חלש למערכות החינוך באיזוריהם. על זה יש להוסיף תשלומי הורים שהפכו כלי שמעמיק את אי השוויון בין בתי ספר שהאוכלוסייה בהם חזקה לבין אלה שלא. צריך להבין שלהיות עני זו לא גזירת גורל ואסור לאיש חינוך להשאיר מאחור לדוגמא ילד שהוריו לא שילמו לטיול או פעילות. מבחינתי, איש חינוך שמעז לדבר עם תלמיד על כך, מאבד את תעודת ההוראה הערכית שלו. הורים רבים לא מודעים לכך שיש קרן מלגות של משרד החינוך להורים מתקשים כלכלית ולכך שניתן לפנות לבית הספר ולבקש מלגה".
עוד היא מדגישה שבתוך אי השוויון נכללים גם תלמידים למשפחות חד הוריות שנאלצות להישאר בבית בעיקר בגלל אי יכולת לממן מסגרת לילדים עד גיל שלוש, ולכן יש לקדם חינוך חובה מגיל לידה ועד שלוש. בועידה היא תבקש לגעת גם בשילוב ילדים במערכת החינוך המיוחד בגלל בעיות שפה: "רק לאחרונה נחשף כי ילדים עולים נשלחים פי שניים לחינוך המיוחד ולא בהכרח כשיש צורך, ואת זה חייבים לשנות", היא אומרת.
אחד הנושאים הקרובים לליבה של תמנו שטה, הוא התלמידים הישראלים ממוצא אתיופי וההבנה שיש עדיין בתי ספר שמעדיפים לא לקלוט אותם. תמנו שטה הובילה לשינוי מדיניות ממשלתית בכך שהובילה את תוכנית 'הדרך החדשה' – תוכנית שעוברת מתפיסת עולם של בידול והפרדה של יוצאי הקהילה לשילוב מחזק. התוכנית היא לאומית ומיושמת בכל רחבי הארץ. "זו תוכנית עם תפיסה מאוד חדשה, שבתחילה היה לי קשה להעביר אותה, כי היא הובילה לסגירת לא מעט פרויקטים מבדלים ליוצאי הקהילה והיום היא תוכנית לאומית עם השקעה מאוד גדולה".
בשנת 2005 הקימה תמנו שטה מטה מאבק למען ישראלים יוצאי אתיופיה מתוך הרצון להגביר את המודעות לאפליה שנוצרה בארץ. בשנת 2006 לקחה חלק במאבק הקשור לשילוב תלמידים בבתי ספר. "כולנו זוכרים את הסיפור שהיה עם בית הספר למרחב בפתח תקווה שביקש לא לקלוט תלמידים יוצאי אתיופיה ואת היחס שלהם לתלמידים מהקהילה", היא מציינת. "כיום אין שם תלמידים יוצאי אתיופיה והם הפסידו בגדול. קודם כל את הילדים המופלאים האלה ושנית בזה שהם הפסידו את הערכים היהודיים. אז לפני שמדברים על תורה צריך לדבר גם על דרך ארץ. הם בשם ה"אליטיזם" שלהם פשטו ערכים והרחיקו והפרידו בעם ישראל ולא ליכדו", היא אומרת בעצב. "לצערי יש עדין גני ילדים שיש בהם רק יוצאי אתיופיה וקייטנות נפרדות, הבידול הזה הוא עצוב וממש חוטא לילדים שאותם אנו מגדלים למציאות מזויפת ורעה שהם חלק נפרד משאר ילדי ישראל, ואז בגיל מאוחר יותר מערכת החינוך תנסה להטיף להם על שייכות, רק שזה לעתים הופך להיות מאוחר מידי והנזק הוא גדול".
היא מסבירה שרק אינטגרציה אמיתית שתחל בגיל הרך, תביא לשינוי ולחברה מלוכדת יותר ופחות מעמדית. "אני יודעת מה זה להיות בת לעולים חדשים שמגיעים לבית הספר ולא מבינים מה המורה אומרת או המנהלת. ההורים מרגישים סוג של חירשים ואילמים, מצוקה ואף אובדן היכולת לשלוט ולעזור בניתוב עתידו של הילד. בסיטואציה הזו יש חשיבות לרגישות ולמסירות של איש ואשת החינוך וההבנה שמחנך יכול להשפיע על הילד באופן דרסטי. לכן חייבים לתת להורים הזדמנות שווה ולמצוא את כל הדרכים לשתף אותם, הן מול הצוותים ועד קבוצת הוואטסאפ הכיתתית".
היא מבקשת לסיים במילה טובה לעיריית פתח תקווה: "למרות ועל אף זאת, עיריית פתח תקווה עשתה לאורך השנים כברת דרך בנושא האפליה כלפי יוצאי הקהילה האתיופית. יש יותר השקעה ואנשים שעוסקים בזאת ועדיין אסור להירדם בשמירה. אני יודעת שהנושא קרוב לליבו של ראש העיר רמי גרינברג וסגנו רון כץ ושהם ימשיכו לקיים דיונים, פיקוח ולמידה בנושא. לי יש שני ילדים שלומדים במערכת החינוך בעיר, בבית הספר עמיטל ואני מרוצה מאוד בזכות הצוות החינוכי והאווירה הטובה", היא מסכמת.

הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו