אז למה אנחנו הולכים לבית ספר?

בעוד כמה ימים זה יקרה, החופש הגדול יגיע. הרגע לו אבישי, הבן שלי בן התשע ממתין כבר מחופשת חנוכה. חופשה בת חודשיים או כמו שהבן שלי מגדיר זאת: "החיים הטובים שלי".

לבן שלי יש חברים טובים בכיתה, המורות אוהבות אותו מאוד וגם אלו שקשה להן עם האוטיזם שלו מאוד משתדלות לבוא לקראתו, הוא הולך שמח בבוקר, חוזר לרוב במצב רוח טוב עד סביר ועדיין אם תשאלו אותו מה דעתו על בית הספר הוא יפתח במונולוג ארוך ומקיף עם הסברים מאוד משכנעים למה הוא מעדיף שלא להגיע לשם.

כמעט בכל שבוע, כשאני מלווה אותו לבית הספר, הוא שואל אותי: "אמא, למה צריך בית ספר? למה אני לא יכול ללמוד לבד בבית איתך ועם אבא".

אני מסבירה לו שאבא ואני עובדים ולא נמצאים בבית, שאבא ואני לא בהכרח יודעים ללמד ושבבית לא יהיו לו את כל החברים.

"אני אלמד לבד מגוגל ומסרטונים ומבריינפופ" (בריינפופ – אתר תוכן לימודי), הוא עונה.
"החברים יכולים לבוא אלי הביתה אחרי הצהרים. אם את ואבא לא בבית, סבא וסבתא ישמחו לשמור עלי".

מאירה ברנע גולדברג

ניסיתי כיוון חדש. סיפרתי לו על עשרות ילדים שנאבקים בכל יום על הזכות ללמוד, על מקומות מסוימים באפריקה, על מקומות נידחים בסין אבל הוא רק קינא בהם ולא הבין לעומק את ההתעקשות של הילדים לא להישאר בורים.

אני לא בטוחה שילד שמעולם לא ידע מחסור מהו, מסוגל להבין את המשמעות של ילדים שאוסרים עליהם ללמוד, לכן לא התעקשתי עם ההסברים. אבל לאחרונה יצא הספר מושלם, בדיוק בשבילי ולדעתי זהו ספר שחייב להימצא בכל בית שבו יש ילדים שלומדים בבית ספר. לספר קוראים "מי בכלל המציא את בית הספר? ועוד שאלות שכדאי לשאול בדרך לשם". את הספר כתבה בהומור, בחוכמה, ובמגניבות אין קץ שהם סמית ואיירה בחינניות עינת צרפתי.
אני חושבת שכל ילד קצת סקרן יוכל למצוא שם המון דברים מעניינים וההורים יוכלו לפתח שיחות מרתקות בעקבות קריאה משותפת בו.

סופר אמא – מי בכלל המציא את בית הספר

אז ממה כל כך התלהבתי? מעבר לעיצוב הססגוני שלא ניתן להתעלם ממנו. הספר מתחיל בעובדה שבית ספר זו המצאה, ממש כמו כל ההמצאות ששינו את פני האנושות. בספר ישנו הסבר איך זה קרה ואיך נראו הלימודים בכל מיני תקופות בהיסטוריה, מהתקופה הפרהיסטורית, האדם הקדמון, דרך מצרים, יוון ורומא העתיקה, דרך ימי הביניים, העת החדשה, המאה עשרים והמאה הנוכחית. הספר לא דידקטי, הכל נכתב בצורה מעניינת ומשעשעת. כל משפט גורם לנו לשאול שאלות, לחשוב. יש בספר תשובה לכל שאלה שאי פעם אבישי שאל אותי על בית ספר, לימודים, חינוך ומורים, נראה שהמחברת חשבה על הכל.
אז למה אנחנו הולכים לבית ספר? יש כל כך הרבה סיבות. בבית ספר פוגשים חברים וחברות, בבית ספר מכירים ילדים שונים מאיתנו, בבית ספר לומדים להסתדר עם אחרים ולהיות חלק מקבוצה, בבית ספר שומעים דעות שונות, בבית ספר לומדים להיות עצמאיים, לפעמים בבית ספר מגלים מה מעניין אותנו ובמה אנחנו טובים, אם לא יהיה בית ספר … לא יהיה החופש הגדול….
יש בספר עוד שלל הפתעות, אני לא אגלה לכם הכל על מנת שתוכלו להתרשם לבד.
הספר לא מנסה לשכנע אותנו שבית הספר, כפי שרובנו מכירים אותו, הוא הדבר הכי טוב עבורנו. בתקופתנו יש כל מיני סוגים של בתי ספר ואפשרויות בחירה, אבל הוא בהחלט גרם לבן שלי להבין הרבה דברים שהעסיקו אותו מאז התחיל את הלימודים.

כסופרת, אני מגיעה להרצות בהרבה בבתי ספר ברחבי הארץ. מאחר ואני לא חוויתי בצורה חיובית את 12 שנות הלימוד שלי, בכל פעם כשאני נכנסת למוסד לימודי אני באופן אוטומטי מתעצבת. לאחר סיבוב קצר בבית ספר, מצב הרוח שלי משתנה בהתאם למורות שאני פוגשת. אם אני רואה תלמידים שמחים, אם אני רואה מורות מרוצות שמדברות בכבוד ובנימוס לילדים, אם אני רואה מנהלות ומנהלים שמכירים את שמות התלמידים ושמקבלים אותם בבוקר במאור פנים, אם השירותים נקיים, הקירות מקושטים, אני נושמת לרווחה וחוזרת לחייך. אם מפגשי הסופרת שלי בבתי הספר מתחילים במורות שצורחות על הילדים רק כי הם לא ישבו ישר או העזו לשבת על הכיסא ולא על המחצלת בטעות, אני מרגישה את הדמעות מטפסות בגרון ומרגישה כאילו צעקו עלי. לא אשכח את הרגע בו תלמיד לפני תחילת המפגש, כשעוד כולם התארגנו, דיבר עם חבר והמורה איימה עליו ועל כל התלמידים שמי שיפריע, יקבל עונש לסכם את הספר שלי לשבוע הבא. כל כך נחרדתי מהסיטואציה הזו. בית ספר יכול להיות פצע מדמם לכל החיים אם לא יודעים איך להתנהל בו בתבונה או אם מוקפים בצוות שלא מנסה להבין את העולם הפנימי של התלמידים.

אני מאחלת לכל התלמידים חופש מעולה, תנצלו אותו. כשמפסיקים ללמוד מאבדים את החופש הגדול לנצח … אבל יותר מכל אני מאחלת חופשה מדהימה לכל המורים והמורות, המנהלים והמנהלות, כן, אני יודעת שאין לכם באמת חודשיים של חופש אבל בבקשה תנוחו במעט הימים שיש לכם. אנחנו צריכים אתכם רגועים ושמחים, נינוחים, העבודה שלכם לא פשוטה, לא הייתי מסוגלת להחליף אתכם אפילו לא ליום אחד. הילדים שלנו מיוחדים ואהובים אבל אנחנו יודעים שלפעמים לא קל להיות איתם. אתם עושים עבודת קודש!

אני רוצה לנצל את הטור ולומר תודה רבה למחנכת המדהימה שליוותה את הבן שלי במשך שלוש שנים, פרח גרמה. לפני שלוש שנים, כשאבישי עלה לכיתה א', והייתי מוצפת חרדות בעיקר בגלל האוטיזם שלו, ישבתי ודמיינתי איזו מורה הייתי רוצה שתהייה לבן שלי, את עלית על כל דמיון! אם הייתי יודעת שאבישי יזכה בך בשלוש השנים הראשונות שלו בבית ספר, לא הייתי בוכה אפילו לרגע בחופש הגדול ההוא כשאבישי סיים את גן החובה. תודה! איזה כיף לתלמידים שיזכו בך בשנה הבאה.

חמישה דברים שהורים לתלמידים בבית ספר יסודי חייבים לעשות בחופש הגדול:

1. לשלוח את הילדים לסוף שבוע אצל סבא וסבתא, אם אפשר כולל יום ראשון.
2. ללכת עם הילדים לסרט ולא להתעסק עם הטלפון, אלא ממש לראות את הסרט יחד איתם.
3. לבקש מהילדים להכין את שיעורים שקבלו לחופש אבל להתעלם מהעובדה שהם לא באמת עושים את זה.
4. להגיע ראשונים לפרויקט השאלת ספרים, אחרת נשארים רק הספרים הדפוקים והמקושקשים.
5. לקרוא עם הילדים את הספר שהכי אהבתם לקרוא כשאתם הייתם בגילם.

סטטוס לשבת: מתי חגי תשרי?

אני: יופי! הגענו לחופש הגדול. אתה שמח?
אבישי: כן. אבל יש לי שאלה חשובה. כשחוזרים ללמוד אחרי כמה זמן מגיע החופש של חגי תשרי?