גיגי: "השנאה שיש בארץ כלפי מכבי פתח תקוה היא משהו בלתי נתפס"

בזמן ששחקני מכבי פתח תקוה גזרו על עצמם שתיקה, סירבו להתראיין או סתם העדיפו לא לענות לטלפון, מי שדיבר בגילוי לב על האסון הספורטיבי שעבר על המועדון הוא השוער צחי גיגי. "אנחנו כואבים את המצב, זו סיטואציה לא נעימה בכלל ולא רצינו להגיע אליה, אבל צריך להיות חזקים, להרים את הראש ולהמשיך הלאה", אמר.

גיגי התייחס גם למצב הלא פשוט בו נמצא מאמנו גיא לוזון: "כואב לי מאוד על גיא והכי צרם ושרף לי בלב זה לראות אותו בסוף המשחק. כולנו הרגשנו את העליהום עליו והשנאה שיש בארץ כלפי מכבי פתח תקוה היא משהו בלתי נתפס. אני חושב שאנחנו השחקנים צריכים להפסיק להסתתר מאחוריו. הוא אמנם עומד בפרונט וסופג את החצים ואת כל האש, אבל זה ממש לא פייר. הוא לא משחק, אנחנו השחקנים אשמים לא פחות ממנו ויש לנו חלק לא מבוטל בירידה הזו. צריך לבקש סליחה מהמאמן, מההנהלה ומהאוהדים".

"צריכים להפסיק להתסתתר מאחריו". גיא לוזון. צילום: זאב שטרן

עבור גיגי, המחזיק בחוזה לשנתיים נוספות, מדובר בירידה ראשונה בקבוצת בוגרים. "תמיד אמרתי שזה לא נגמר עד שזה נגמר", הוסיף השוער. "אני יודע מה זה להיות בקבוצת תחתית. יש כאן שחקנים טובים, אבל הדברים לא הסתדרו לטובתנו. זה מתסכל, אבל מכבי פתח תקוה זה מועדון חזק עם אנשים חזקים מאחוריו והוא יחזור לליגת העל, אין לי ספק ואין כאן שאלה בכלל. כמו שאבי לוזון אמר, בעוד עשרה חודשים עולים ליגה ובעזרת השם אני מאמין שגם חוזרים לצמרת הכדורגל הישראלי".

יו"ר ההתאחדות לכדורגל ואחד האנשים החזקים במכבי עד העונה שעברה, שינו זוארץ, כאב גם הוא את ירידת הליגה של המועדון: "ברור שהירידה של מכבי פ"ת נוגעת לליבי", אמר בשיחה עם "ספורט מלאבס". "אין צורך לחפש סיבות חיצוניות, אלא להבין מה עבד לא טוב במערכת ואיך מתקנים. מכבי פ"ת כבר היתה בסרט הרע הזה ויצאה ממנו מהר ומחוזקת. העובדה שבשבת חגגה קבוצת הנוער של המועדון אליפות היסטורית מעידה שנכונו למכבי פתח תקוה ימים יפים".

אבי לוזון ושינו זוארץ במשחק האליפות של קבוצת הנוער. צילום: זאב שטרן

"אם השמש הייתה אוהדת מכבי היא לא הייתה זורחת בבוקר יום שני", סיכם בעצב המנהל הוותיק עמי פאן, שלא עצם עין בלילה שאחרי המשחק. "חוויתי בעבר ירידת ליגה, אבל אז היה זה על השולחן הירוק. השנה לא היינו פעם אחת מתחת לקו האדום חוץ מהמחזור האחרון וכנראה שזה מלמעלה. ברגע שנגמר המשחק, לא ראיתי לא את אבי, לא את עמוס ולא את גיא. אני לא רוצה להגיד שאתה מרגיש כאילו מישהו מת, כי בכל זאת אחרי הכל אנחנו עוסקים בספורט וכדורגל, אבל אתה לא יודע איפה אתה נמצא ומרגיש כאילו חטפת אגרוף ממוחמד עלי או מייק טייסון".

לקראת המשך הדרך בעונה הבאה בלאומית הוסיף פאן: "אין לנו ברירה ועם כל הכאב נצטרך לשנות את אורח החיים המשפחתי. זה נגמר, ארוחות שישי עם הילדים כבר לא יהיו בשנה הקרובה והן יעברו לשבת בצהריים. ככה זה כשאתה נוסע בשישי לסכנין, נצרת ואום אל פאחם וחוזר רק לאחר כניסת השבת".