בלי קבוצה, בלי מאמן, בלי שינה. הטור של אלמוג אופיר

1. שבוע ללא שינה הוא בהחלט מספיק זמן לגבש מסקנה: מכבי פתח תקוה היא הקבוצה הכי חלשה בליגה בראשות המאמן החלש בליגה. הקלישאה אומרת שקבוצה חלשה נראית כמו הצל של עצמה, אבל במקרה שלנו נעלם גם הצל ועם חזרתו של גיא נותר רק ענן שחור וגדול מעל ראשינו. כרגע הוא מופיע במוצ"ש, אל תתפלאו אם בעוד כמה חודשים יעבור לשישי בצהריים. חשבנו שהשחקנים ישרפו את הדשא מול אשדוד ויעלו עם אש בעיניים, אבל נחרדנו מהמציאות. מילא שאין כדורגל, אין חשק והכל מקרי, אבל מה עם טירוף ומחויבות? הלו, צוחקים עלינו בבית וסוגרים עניין אחרי חצי שעה, מה עם איזה גליץ' או קמצוץ מחויבות? כשסוף סוף הגיע צהוב הוא נשלף על התחזות ברחבה. זה אומר הכל.

2. את המאמן והבן האובד ששב הביתה כל זה כמובן לא מעניין. רביעיות מבית"ר ונתניה, שישייה מהפועל תל אביב, שלישייה על הראש מאשדוד, למי אכפת? העיקר שימשיכו לספר לנו שהוא מוטיבטור. מה שחמור אפילו יותר מהגיבוי המשפחתי על הקווים הוא הגלישה ליציעים. תצחקו שאין לנו קהל, אבל כמות יפה נערכה לתמוך בקבוצה מול אשדוד, כולל דגלים ותפאורה מושקעת. אממה? שוב הגלו אותנו ליציע ממול בחסות סיפורים על המנהלת. במכבי כמו במכבי, גם לא טורחים להודיע מראש ואנשים שרכשו מנויים לשערים 1-2 ניזונים משמועות כדי לדעת מאיזה צד יצפו בקבוצתם. בושה. הנהלה יקרה, תפסיקו למכור לנו לוקשים. לטעמי השערים נסגרו מסיבות אחרות ואישיות – צריך לתת שקט למאמן ושחס וחלילה לא יישבו לו על הראש. במשחק על החיים מצאתם זמן לצאת נגד הקהל שלכם. כשמוציאים לנו את הרוח מהמפרשים ולא מקיימים הבטחות, אל תתפלאו שבמערבי ספרנו בקושי 200 איש.

3. אז מה עושים עכשיו? מתפללים לנס וחושבים על מה שיכול היה להיות. יוסי בניון למשל. הוא התנהג אלינו בצורה מחפירה אחרי שהרמנו אותו על כפיים והכעס עליו עדיין קיים, אבל במקביל בזמנים קשים כאלה הוא בהחלט יכול היה לסייע ולהשפיע על חבורת השחקנים נטולת האנרגיות שלנו בצורה חיובית. עד כמה אירוני המצב? צריך להחזיק לו אצבעות שיפרוש עם ניצחון מול אשדוד. ועם כל זה שהמצב בטטה, בשבת אני נוטש את המשפחה בשעה מוקדמת, עולה לקריית שמונה בתקווה לראות אליפות היסטורית של הנוער וממשיך לסמי עופר להזכיר שם למי ששכח שהדברים עדיין תלויים בנו. אם מישהו למעלה שומע, אני לא מבקש הרבה. רק תן לי 2 מ-2 מהשדה.