למה שיניתי את דעתי על תחרות מלכת היופי

תחרות מלכת היופי, שהזוכה בה הוכרזה לא מזמן, החלה כבר ב-1950, ומי שזוכה בה מייצגת את ישראל בתחרות היופי העולמית. כן, אנחנו ב-2019 ועדיין מקיימים תחרויות יופי. בעידן בו המודעות לערכים שפעלנו על פיהם משתנה ומושם דגש על קבלת האדם ללא קשר למראהו החיצוני, אנחנו עדיין מקיימים תחרויות יופי.
חשיבות המראה החיצוני אמנם קיימת, אך מי שמפאר אותה מקבל ביקורת ומשלם מחיר – ולמרות זאת, אנחנו עדיין מקיימים תחרויות יופי. כמה נאור מצידנו.
למי שהתעניינה, אלו הם תנאי הקבלה לתחרות: גילאי 18-23, גובה 1.70 לפחות, רווקה ובעלת אזרחות ישראלית. אזרחות ישראלית אני מבינה – אחרי הכל היא מייצגת את מדינת ישראל. גם גיל מינימלי נחוץ, שהרי נדרשת מוכנות נפשית לתחרות. אבל גיל מקסימלי? מי קבע שאישה בת 32 לא יכולה להיות מלכת יופי?! שלא לדבר על בנות 24-29, שעדיין נמצאות בשנות ה-20 לחייהן ואין שום הבדל חזותי ביניהן לבין בנות ה-23. גם גובה מינימלי הוא תנאי אבסורדי בעיניי. 1.70?? מי קבע?! פגשתי לא מעט בנות שלא עברו את ה-1.60 והן לא פחות יפות מהמשתתפות בתחרות. הדרישה "רווקה" כל כך מיותרת שאני אפילו לא מרגישה צורך להסביר למה. מה שהפתיע אותי הוא שלא מצאתי דרישת משקל מקסימלי. מצד שני, גם לא מצאתי תמונות של בנות שהשתתפו בתחרות ולא נראו סופר רזות.

סלע שרלין צילום אביגיל עוזי

האמת, אני לא מאוד מתעניינת בתחרות. בכלל לא הייתי יודעת שהיא מתקיימת לולא קרובת משפחתי הייתה משתתפת בה. הבנתי שהיא מתקיימת באמת רק כשהוריה של הקרובה ביקשו שנצביע לה עבור התואר "חביבת הקהל". מאותו רגע, בסתירה מוחלטת לכל מה שכתבתי עד כה על התחרות, אחותי ואני הפצנו במרץ את הקישור להצבעה וביקשנו מחברינו שיצביעו גם. בכל יום מחדש הצבענו ואפילו שלחנו לחברים שכבר מזמן אבד עימם הקשר. כן, עד כדי כך השקענו בתחרות שעד לפני רגע יצאתי כנגדה. כמה נאור מצידי.
אותה קרובה, סלע שרלין, לא זכתה בתואר "חביבת הקהל", אך לאחר זמן מה התבשרנו שזכתה במשהו אחר – בתואר "מלכת היופי". אנשים רבים אמרו לי מזל טוב, ואני, שלא היה לי אף חלק בזכייתה, הודיתי בנימוס.
חשוב לי לשמור על כנות: סלע ואני לא ממש מכירות. לא פעם אני מבלבלת את שמה עם שם אחר, והיא כנראה בכלל לא יודעת את שמי. לא יצא לנו לדבר יותר מידי. הייתה פעם שבאנו אל משפחתה ואחותי ואני שיחקנו עמה מחבואים. אני רק זוכרת שלא הצלחנו למצוא אותה במשך כל הביקור. השיחה היחידה שהייתה בינינו הייתה בתחילת השנה, על הצבא. אבל מעבר לאלו, אין בינינו אינטראקציה. לא בגלל אף אחת מאיתנו, פשוט כי כך יצא. ובכל זאת, במשפחה כמו במשפחה, תמיד מתגייסים אחד לטובת השני, וכעת בעקבות התחרות – אני מעריכה אותה יותר מתמיד. לא בגלל הזכייה, שהיא כמובן הישג שאינני מזלזלת בו, אלא בעקבות הדברים שקראתי בכתבות שעשו עליה – למשל זה שהיא סיימה מרתון ב-4:31 שעות. הכי הרבה שאני הצלחתי לרוץ אי פעם היה חצי שעה, וגם זה גזל ממני את כל כוחותיי.
ואם כבר כנות, ההשתתפות של סלע בתחרות גרמה לי לחשוב מחדש על הקונספט. למרות מה שחשבתי בהתחלה ולמרות שלא כולם יסכימו איתי, דעתי על התחרות השתנתה. עד כה נהגתי להסתכל על התחרות ככזו שמדרגת נשים על פי מראה חיצוני בלבד. אז נכון, התחרות אכן בוחרת במישהי אחת כ"היפה ביותר", אך היא לא אומרת ששאר הבנות לא יפות. התחרות נותנת לבנות הזדמנות. היא לא לוקחת 20 בנות ומשפילה אותן, אלא מפרסמת אותן ונותנת להן מקום לבטא את היופי שלהן – לפעמים אפילו לפתח מזה קריירה, כמו במקרה של גל גדות. ואם נפסיק להתבצר מאחורי חומת הביקורתיות וננסה לראות מה זה הדבר הזה, נוכל להבין שזאת פשוט עוד תחרות, כמו שיש תחרויות שירה ותחרות כישרונות, שנגדן אף אחד לא יצא.
אני כן חושבת שצריך להתאים את התחרות לרוח התקופה, למשל להגדיל את הגיל המקסימלי ולהנמיך את הגובה המינימלי, וכמובן, לבטל את הדרישה לרווקות. לסלע יש חבר וזה לא מנע ממנה כלום, אז אני בטוחה שגם נישואים לא ימנעו מנשים אחרות להגיע למקום הזה.