"את הבום של התאונה אני שומע כל לילה". מוטי פשכצקי משחזר את התאונה ששינתה את חייו

כבר למעלה מחודשיים שמוטי פשכצקי, עיתונאי וכתב הכדורגל הבכיר של ערוץ הספורט, לא מופיע על המסך ולא כותב לאתר האינטרנט של הערוץ. ב-4 בדצמבר, בעת שהיה בדרכו חזרה ממשחק הכדורגל של מכבי חיפה בסכנין, ובזמן שהוא יושב בכסא שליד הנהג, התנגש בצד הרכב שבו ישב רכב שבו נהג צעיר מכאבול, אשר עבר את הרמזור באור אדום.

פשכצקי נפגע בצורה קשה. ברגעים שלפני עוד הספיק להעביר למערכת האתר ידיעה לשעות הבוקר על הפועל באר שבע והיה שקוע בהתכתבות בטלפון הסלולרי שלו. "אנחנו עומדים ברמזור בצומת יגור, פונים שמאלה ופתאום אני שומע את הנהג, הצלם איציק צור, אומר 'יואו יואו יואו' ואז אני שומע בום, אבל בום שלא שמעתי בחיים", מספר פשכצקי בראיון מיוחד למלאבס. "האוטו הסתובב כמה פעמים, נפתחו כריות האוויר ואנחנו פוגעים בעמוד. הייתי משוכנע שזה פיגוע. 12 בלילה, היה לנו ירוק ברמזור וזה בא משום מקום. אחרי זה הבנו שהנהג הפוגע עבר ברמזור אדום".

בזמן שעוברי אורח הזמינו אמבולנס, פשכצקי הצליח לפלס בזחילה את דרכו החוצה וכבר באותו רגע הבין שמשהו רע בדרך. "היו מעט מכוניות על הכביש, בגלל זה רק רציתי לצאת מהאוטו ולברוח", הוא מספר. "היו לי בחילות, הרגשתי שכל החלק הימני של הגוף שלי משותק. הראש התנפח לי וכל מה שרציתי זה רק חמצן ואת הפלאפון שלי כדי להתקשר להורים שלי, ענת ועמי, שישמעו את קולי לפני שהם ייצאו לבית החולים. הרגשתי שאני לא יכול לנשום מרוב כאב".

לא סתם פשכצקי התקשר קודם כל להורים. אשתו ענת יתומה משני הוריה, אברהם וגילה, כתוצאה מתאונת דרכים קשה שעברו כשהיא הייתה בת 12. "היה כמעט חצות ולא רציתי להלחיץ אותה", מספר פשכצקי. "חשבתי שאולי רק שברתי כמה צלעות ועוד מעט ישחררו אותי הביתה. תבין, גם הייתי חייב להגיע הביתה מהר כי לאחד מהילדים היה יום הולדת ואני הייתי אחראי להביא לו בלונים בבוקר מוקדם. במקום להביא לו בלונים, קיבלתי בומבה של החיים. הפגיעה הייתה הרבה יותר קשה ממה שדמיינתי. לפני שנכנסתי לניתוח, אבא שלי, שהגיע כבר לבית החולים, דיווח לענת. היא אישה חזקה. עברה הכל בחיים. אנשים אחרים היו נשברים מכל מה שהיא עברה אבל היא מיוחדת. בתוך תוכה היא ידעה שהכל יהיה בסדר".

"בתוך תוכה אשתי ידעה שהכל יהיה בסדר". פשכצקי לאחר התאונה

"הגעתי לבית החולים, האחות עשתה לי מבחנים", ממשיך פשכצקי. "רגל ימין לא זזה. אני מנסה והיא לא זזה. האחות דוקרת אותי ואני לא מרגיש כלום. הכניסו אותי מיד לבדיקת סי.טי של כל הגוף. נכנסתי עם אוזניה לבדיקה. הטכנאי והרופא שהיו בחדר הבקרה אמרו לי 'הראש – מצוין', 'צלעות – יש סדקים', 'בטן – הרופא ידבר איתך'. הבנתי שאני בבעיה".

מיד לאחר הבדיקה הובהל פשכצקי לניתוח דחוף. "אמרו לי שיש יותר מליטר וחצי דם שמסתובב לי בבטן וחייבים להיכנס לניתוח מהר", הוא אומר וקולו רועד. "לא ידעו איפה נמצא הדם, לכן היו חייבים לפתוח לי את כל הבטן. אני זוכר שרק צעקתי לעבר המנתח 'דוקטור, אני אצא מזה? יש לי שלושה ילדים קטנים בבית'. הוא אמר לי שאם ניכנס עכשיו אז יהיה בסדר. אמרתי לו 'אז יאללה, למה אתה מחכה? תרדים אותי".

"הבנתי שאני בבעיה". הצלקת של פשכצקי לאחר הניתוח

ממסקר למסוקר

פשכצקי, בן 36, פתח תקוואי כבר 26 שנים, מתגורר בשכונת בילינסון עם אשתו ענת ושלושת בניהם – נועם בן ה-7, רום בן ה-5 ואביב בן שנה ותשעה חודשים. את דרכו העיתונאית החל בגלי צה"ל, לאחר מכן עבר למעריב ומשם לערוץ הספורט, שם הוא משמש כבר 13 שנים ככתב של המועדונים הבכירים ונבחרת ישראל. בקריירה העיתונאית שלו חשף פשכצקי לא מעט סיפורים שזכו להד גדול. בין היתר הציל את מכבי נתניה מידיו של 'אליהו אליהו' וחשף כי מדובר בנוכל שניסה להונות את הקבוצה, דבר שעלה לאותו אדם בשלוש שנים מאחורי סורג ובריח. פשכצקי פרסם גם את פרשת משחק הקלפים של שחקני הנבחרת הצעירה, יממה לפני משחק רשמי, שכתוצאה ממנה הושעו השחקנים ונקנסו.

אחרי שנים רבות בצד המסקר, פשכצקי לראשונה בחייו נמצא בצד המסוקר. השמועות על התאונה הגיעו במהירות לרשתות החברתיות והיו גם כאלו ש"דיווחו" על כך שמצבו קריטי. "אחרי כמה ימים בטיפול נמרץ ובמחלקת טראומה פתחתי את הטלפון והיו לי אלפי שיחות והודעות מחברים, מכרים, אוהדים ואנשי ספורט רבים, זה חימם את הלב", מספר פשכצקי. "הייתי מחובר למכונות, לקטטר ולזונדה. בבטן היו לי 68 סיכות, בכל נשימה חשבתי שאני מת. הרגשתי על הפנים ולכן ביקשתי שלא יבואו לבקר אותי. מנכ"ל ערוץ הספורט תומר תורג'מן הגיע ומסר לי שכולם מתפללים שאחלים ומחכים לי. כמה ימים אחרי האירוע, כשעברתי למחלקה והייתי תחת השפעה מאסיבית של תרופות, הרגשתי שמישהו מלטף אותי בלחי. בעיניים עצומות אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאשתי ענת פה בגלל שהיא עם הילדים בבית. פתחתי את העיניים וראיתי את אלי גוטמן מלטף אותי, אומר לי 'תישן מוטי, תישן'. הבן אדם התפטר כמה ימים קודם ממכבי חיפה אחרי שחש ברע ומצא זמן בכל המצב שלו לבוא לבקר אותי, זה היה מרגש. קיבלתי תרופות דרך הווריד כי אסור היה לי לאכול או לשתות תשעה ימים. חלק מהתרופות פסיכיאטריות, כדי שרק לא יכאב לי, אז ברוב הזמן ישנתי. למזלי אין אמא כמו שלי. היא ישנה מחוץ לחדר הטראומה על הספסל הכי לא נוח שיש כי אסור היה לה להיכנס אלי. הרגע היחיד שהסכימו לאפשר לה להיות איתי זה כשביקשתי שרק היא תעזור לי להתפנות בשירותים ורק היא תקלח אותי. לא סתם אומרים שאין כמו אמא".

מה עבר לך בראש לאחר הניתוח? הבנת שהחיים שלך השתנו מקצה לקצה?
"אחרי הניתוח הייתי במחלקת טראומה. הייתי מרוסק לגמרי ובמצב רוח רע. בא אלי מישהו שהיה במחלקה, גם לו פתחו את הבטן והגב. הוא אמר לי שהוא יודע בדיוק מה עובר לי בראש. הוא אמר לי 'בא לך למות, אתה מרגיש שתהיה תלוי באחרים, לא תוכל ללכת לשחק כדורגל עם חברים. ככה חשבתי לפני כמה ימים ותראה איך אני היום'. מאותו רגע קיבלתי זריקה מטורפת של אנרגיה. כשהייתי באשפוז ידעתי שהנהג הפוגע, שנפצע בעצמו, שוכב בקומה מתחתי. אבל זה לא עניין אותי, אני מסתכל קדימה ומה שהיה היה. אני בן אדם חיובי. לא סתם זה קרה בחנוכה, זה היה נס".

"פתחתי את העיניים וראיתי את אלי גוטמן מלטף אותי". פשכצקי השבוע. צילום: זאב שטרן

אורח החיים הדינמי שהורגלת אליו השתנה לגמרי.
"אין ספק. אני בן אדם שהיה רגיל לעבור מאירוע לאירוע, ממשחק לכתבה. היום אני יושב, מסביבי ארבעה קירות ואני רק חושב על איזה קיר אני אטפס היום. זה קשה. אני לא יוצא מהבית. אני בן אדם שאוהב את העבודה שלו ואוהב להיפגש עם אנשים, והיום אני לא יכול להיות במקום שאין בו שירותים במרחק נגיעה. בחודש הראשון הייתי יכול לשבת ופשוט היה יוצא לי, ללא שליטה. היום אני יכול להתאפק 2-3 דקות".

לא יוותר על משחקי הנבחרת

בימים אלה פשכצקי מטופל במרפאת גב בבית החולים תל השומר ומרפאת הכאב בבית חולים מאיר. הוא סובל משברים בשלוש צלעות, סדק באגן, קרע ברצועה הצולבת בברך ומצלקת ארוכה על כל הבטן אחרי שהמעי נקרע וחובר מחדש. הרופאים לא מאשרים לו לחזור לעבודה עד חודש מאי, אך הוא הציב לעצמו מטרה – להגיע לשני משחקי הבית של נבחרת ישראל ב-21 וב-24 למרץ, מול סלובניה ואוסטריה. "18 שנים לא הפסדתי משחק בית של נבחרת ישראל", הוא מספר. "אני כל יום עושה פיזיותרפיה ולא נותן לעצמי להיות בדיכאון".

לא נותן לעצמו להיות בדיכאון. מוטי פשכצקי. צילום: זאב שטרן

"קיבלתי את חיי במתנה, אלוהים הציל אותי ממוות בטוח", אומר פשכצקי בהתרגשות. "רק מי שמאמין יכול להבין את זה. השיקום הוא ארוך ויש משברים, אבל מי שמכיר אותי יודע שכישלון הוא לא אופציה עבורי. את הבום של התאונה והצעקה של הנהג שהיה לידי אני שומע כל לילה. אין לילה שאני לא קם בבהלה כשאני שומע בראש את הצעקה של איציק הצלם 'יואו יואו יואו'. הפסיכיאטר אומר שזה יעבור. הצלקת תישאר איתי אבל אשתי אומרת שזה סקסי, עכשיו רק חשוב שגם אני בשלב מסוים בחיים אהיה שלם איתה. דברים רבים בחיים שהיו מובנים מאליהם, נעשו פתאום מסובכים, כשאתה מגלה שאתה מוגבל".

היו אנשים שהתאכזבת מהם? שהרגשת שלא היו שם בשבילך?
"לצד לא מעט אנשי כדורגל וחברים היו גם כאלו שלא התקשרו ולא שלחו הודעות. כאלו שהייתי בטוח שיילכו איתי גם אחרי שיעזבו את הכדורגל. טעיתי. אני מלמד את הילדים תמיד – להיעלב זה בחירה. אז אני בוחר שלא להיעלב".

השבוע, עד ליום רביעי, המתין פשכצקי להחלטת בית משפט המחוזי בת"א, באשר לערעור שהגיש יעקב בוזגלו על פסק הדין שהתקבל בבית משפט השלום ובו נדרש לשלם 167 אלף שקלים לפשכצקי לאחר שהפסיד בתביעת לשון הרע. בוזגלו כינה את פשכצקי ברשתות החברתיות ובמספר כלי תקשורת כ"שקרן כרוני". בוזגלו מסרב לשלם וגם בדיון השבוע טען בפני בית המשפט כי לא ישלם. בסיום הדיון התפרצו בניו אסי ואוהד לעבר עורך דינו של פשכצקי, רועי רוזן, ושומרי בית המשפט נאלצו להתערב. מאוחר יותר התנצל אסי בוזגלו בפני עורך הדין במסרון. סוף דבר: ביום רביעי התבשר פשכצקי כי ערעורו של יעקב בוזגלו נדחה וכי הוא חויב בהוצאות משפטיות. "במדינת חוק צריכים לדעת לקבל את החלטות בית המשפט", אמר פשכצקי, שלא נכח באירוע. "חלק מהכסף שיתקבל יועבר כתרומה לבית החולים שניידר".

"אני בוחר שלא להיעלב". פשכצקי. צילום: זאב שטרן

כשהוא יושב בביתו ומנסה להשתקם מהתאונה, הרחק מהמולת היום יום שהורגל אליה, פשכצקי כואב את מצב הכדורגל הישראלי. אירוע זריקת האבנים על אוהדי הפועל פתח תקוה במשחק בשישי שעבר מול בית"ר תל אביב רמלה, חידד אצלו את ההחלטה להרחיק את משפחתו מהיציעים. "למה לי להביא את הילדים שלי לכדורגל?", הוא אומר. "אירועים כמו שהיו בשישי זו הסיבה שהם לא ידרכו במגרש. אני מעדיף לקחת אותם לסרט או לג'ימבורי".

מה חשבת על התפטרותו של שינו זוארץ מההתאחדות לכדורגל?
"אני חושב ששינו היה האיש הכי נכון להתאחדות לכדורגל. מערכת היחסים שלי איתו מאוד מוגבלת, אני לא מכיר אותו ברמה האישית ולא סיקרתי את מכבי פתח תקוה בתקופה שהוא היה חלק ממנה. ההתרשמות שלי היא שיש לו ממון עצמי והוא לא צריך להשתמש בטייטל בשביל קשרים או כנסים באופ"א. איש כזה היה יכול להביא ספונסרים ואנשים טובים לכדורגל הישראלי, אבל מצד שני כשיש אנשים מתוך ההתאחדות לכדורגל שרוצים להחליט, אז שינו לא יהיה שם כחותמת גומי".

אז איך בכל זאת מצליחים לשפר את הכדורגל הישראלי?
"הלוואי שהייתי יכול לשבת לשיחה עם המפכ"ל, השר לביטחון פנים ושר המשפטים. אפשר היה לפתור את הנושא הזה. אני חושב שהשוטרים חייבים לחזור למגרשים. המנהלת עושה כל כך הרבה דברים כדי לנסות לטפל בכדורגל הישראלי, אבל הידיים שלה כבולות. אם לא יבוא מישהו שבאמת אכפת לו, אז שום דבר לא ישתנה. אפשר לצחוק על אבי לוזון, אבל שני דברים הוא עשה – הוא הביא את היורו לנבחרות צעירות לארץ ובתקופתו קמו ארבעה איצטדיונים. קרה משהו בכדורגל הישראלי. נכון, אנשים יזכירו את הדוחות והכספים העודפים שהועברו בתקופתו ויכול להיות שהכל נכון, אבל בשורה התחתונה הוא קידם את הכדורגל הישראלי והוא יושב הראש הטוב ביותר שהיה פה בשנים האחרונות".