מעשים גדולים, מהפיכות אורבניות ובעיקר אנושיות: איציק אוחיון שלי

הללויה – לפארק הגדול יש שם!. ולהלן נימוקי העירייה לקריאת הפארק ע"ש איציק אוחיון: " …על הנהגתו ותרומתו האדירה לקידום העיר בתחומי עשייה רבים ומגוונים..". איני יודע מי חיבר את נימוקי התוכן הנשגבים הללו אבל לי יש עוד כמה נימוקים. נימוקים קטנים. נימוקים של סתם אזרח קטן מהעיר. אחרי הכל איציק בתפקידו כראש עיר היה אומנם איש של מעשים גדולים ומהפכות אורבניות לתפארת אבל הוא היה גם ראש עיר של האנשים הקטנים. ואולי זאת גדולתו האמיתית: לחשוב על האיש הקטן האחד ולעשות בשביל כולם.

מזיז הרים. איציק אוחיון הוא בן אדם של אנשים ואיש של בני אדם. ולכל אחד בעיר הזאת יש את "שעת אוחיון". השעה שבה נתקלת בבעיה או עוול והפקידים היו אטומים מכדי להפעיל שכל ישר ולפתור את הבעיה והעוול. אז התקשרת ל־106 וכלום לא זז. בשביל זה היה את ראש העיר, איציק אוחיון. הוא הזיז הכל.
לא נוקם. הוא גם לא איש של נקמות פוליטיות. גם כאשר ניצח את גיורא לב בנוק אאוט מוחץ הוא לא ערף ראשים של תומכיו. הוא לא היה חנווני פוליטי. היו כאלו שכן.

קורא מפות?. איציק הפך את העיר אולי בגלל שלא קרא הרבה מפות ולא העמיק הרבה בשרטוטים. הוא הבין הכל בעזרת אינטואיציות של בשר ודם. כנראה שחשב שמומחי השרטוטים ומעצבי מפות התכנון האורבאני הם אלופי העולם בלהסביר מדוע "אי אפשר" ליישר הרים ולפלס מישורי חול. ומדוע "לא ניתן" לבנות בניינים גורדי שחקים. ומדוע "לא יתכן" להקים שכונות חדשות על פרדסים ותפוזים. הם היו גאונים בלהגיד "לא". לעומתם ראש העירייה אוחיון היה אשף בלומר "אפשר ואנחנו נעשה זאת!!". הייתי אומר זאת כך: הוא לא רצה לתת לעיר להתנהל לפי המזל ולפי הפקידים. כלומר, לא רצה שהיא תזרום מעצמה. הוא פשוט רצה לעצב אותה ברוח החזון שלו!.

על שליחות ציבורית ובטלנות פוליטית. נשבע שהסיפור אמיתי. שמעתיו מפי הגבורה. לאיציק היה מבחן פשוט לדעת אם שליח ציבור הוא איש מועיל או שהוא סתם מחפש שררה ופרנסה. הוא לעג לפוליטיקאי שלא היה אכפת לו מהבוחרים שלו. "וואללה, לא מבין בכלל מה הוא עושה למען התושבים", הסביר לי איציק, "למשל, אנחנו כבר עשר שנים במועצה ואפילו פעם אחת הוא לא ביקש להסדיר לאיזה תושב את הפרגולה שלו..!". לא מדובר כמובן בעיגול פינות אלא במבחן פשוט של אהבת התושבים. אהבה כזאת היא ה־די.אנ. איי של איציק.

אחד העם ואיש פשוט. קיימות דרכים רבות לשפוט ראש עיר. אני המצאתי עוד אחת: הזמן שלוקח לראש העיר להגיע מחניית הרכב שלו בחזית בנין העירייה ועד ללשכתו. לאוחיון זה לקח עשרים וחמש דקות!. כיוון שבדרכו ללשכתו אמר בוקר טוב לכל פקידי הארנונה ולמגישות התה. במדרגות סגר איזה ענין עם כמה גמלאים ובמעלית סגר עוד שתי בעיות של תושבים. במסדרון עמד ודיבר עם המנקות ובסוף נכנס ללשכתו כשתור גדול של אזרחים צועד אחריו. ישנם ראשי ערים שעשו את הדרך הזאת ב־30 שניות. ולכן הם שילמו על זה ביוקר.

מבחן היעילות. איציק היה אנושי ולכן הרגיש גיהנום בלפטר עובדים. מאידך, היה לו מבחן יצירתי כדי לדעת אם פקיד בכיר בעירייה הוא טוב או רע לעובדים ולאזרחי העיר. היה בכיר אחד שלאחר שנות כהונה רבות התייאש איציק מללמד אותו דרך ארץ ולכן ביקש ממנו לפרוש. הבכיר התחנן על נפשו בבכי ואיציק כאב מאוד. לימים אמר למקורביו: "יודעים מדוע הייתי שלם עם הפיטורים שלו על אף הגיהנום שעברתי? כיוון שאף משלחת מזקני העיר, ואפילו לא עובד אחד!, לא הגיעו אלי כדי לבקש לעצור את פיטורי הבכיר. אז הבנתי שהבכיר היה חסר נפש רכה ולא טוב שהוא יישאר במערכת..".

בין אוחיון לגרינברג. זה יותר מסמלי שדווקא רמי גרינברג עושה כבוד לאיציק אוחיון במחווה אדירה וצודקת שכזאת. והרי איציק היה מורו ורבו בענייני ציבור. שניהם עשויים אותו זן של אהבת אדם ואנשים. אבל רמי לא נכנס לנעליים של אוחיון אלא מייצר נעליים חדשות ומקוריות לגמרי. אבל דומני שהסוליה שלהם דומה … אשרינו.

הרפואה תבוא. חוכמה סינית אומרת: "אתה לא יכול לחיות לנצח אבל אתה יכול לא להזדקן..". איציק לא יזדקן. יעניק לו האל מחסדיו וייתן לו אריכות ימים ורפואה שלמה. ואני מאמין שבורא העולם עוד ייתן לו רגעים של צלילות כדי לראות את כמות האהבה שהתושבים גומלים לו על האהבה שהוא נתן להם. אמן.