"מדובר בדברים קטנים שלישראלים הם מאוד טבעיים ולמי שעושה עליה זה מאוד קשה"

הוא המנהל האדמיניסטרטיבי של בית חולים השרון, אבל זה לא העיסוק היחידי שלו. אלון עוזרי משתתף בפרויקט התנדבותי "מנטור לחיים" ומלווה את יונתן וחנה זרביב, שעלו מצרפת. יונתן עלה לישראל בתור חייל בודד ולאחר השחרור, מאחר ואין לו משפחה בארץ, לקח אותו עוזרי תחת חסותו. מאז שיונתן נישא לחנה, גם היא עולה מצרפת, עוזרי הוא המנטור של שניהם.
הוא מסייע להם בדברים היומיומיים. החל מניהול חשבון הבנק, בדיקת החוזה של הדירה, החלטות בנוגע ללימודים וכמובן ארגון החתונה שהתקיימה לאחרונה. "מנטור לחיים זו יוזמה של קופת חולים כללית, שפרסמה את הפרויקט והציעה למנהלים לקחת בו חלק", מספר עוזרי. "בית חולים השרון עושה פעילויות רבות למען הקהילה. בכל שבוע אנחנו תורמים מנות חמות לחיילים בודדים ומקיימים הרצאות למען הקהילה. לכן ברגע ששמעתי על הפרויקט היה ברור לי שאקח בו חלק. ביררתי פרטים, זה מאוד עניין אותי, נרשמתי, עשיתי קורס קצר של שלושה ימים במהלכו לימדו אותנו איך יוצרים קשר, איך בונים את הקשר הראשוני ובסיום הקורס ואחרי ראיון קצר, חיברו אותי ליונתן".
זה לא הלך חלק בשלבים הראשונים. "בהתחלה, היה לי מאוד קשה ליצור איתו קשר, התקשרתי כמה פעמים, אך מאחר והוא היה מאוד עסוק ועבד מבוקר ועד ערב, לא הצלחנו לשוחח", הוא מספר. "יונתן בחור דתי שהתגייס לצבא והחליט לעשות עלייה, אחרי שראיתי מספר פעמים שאנחנו לא מצליחים לתקשר והבנתי שמצד אחד יש לו כנראה איזשהו פחד ומצד שני הוא באמת עסוק, החלטתי לקפוץ למקום העבודה שלו. באחד הערבים, הגעתי למקום העבודה שלו בדיזנגוף סנטר בשעה 22:00, הרמתי לו טלפון ואמרתי לו שאני באזור ואם אני יכול לקפוץ. הוא אמר שכן, ישבנו ודיברנו איזה שעתיים. הכרנו אחד את השני ולבסוף למרות שהוא לא רצה הקפצתי אותו הביתה. באותו רגע נוצר בינינו הקשר, הסברתי לו שאני נמצא עבורו בכל מה שהוא יצטרך וקבענו מפגש נוסף".

אלון עוזרי (מימין) ויונתן זרביב
צילום פרטי

התגובה הראשונה

"כשהשתחררתי מהצבא, התקשרה אלי בחורה וסיפרה לי שהיא מהפרויקט", מספר יונתן. "היא אמרה לי שהיא רוצה לפגוש אותי. התגובה הראשונה שלי הייתה שאין לי זמן ולמה אני צריך את זה. לאחר מחשבה, אמרתי לעצמי למה לא ונפגשתי איתה. סיפרתי לה מה אני מחפש ובמה אני צריך עזרה ובכך הסתיימה השיחה. שבועיים לאחר מכן אני מקבל טלפון מאלון שמציג את עצמו. בהתחלה לא הרגשתי בנוח להיות איתו בקשר, הרגשתי שאני יכול לעשות הכל לבד ושאני לא צריך עזרה בכלום. אבל אלון לא התייאש והתקשר פעם נוספת ולבסוף הגיע למקום העבודה שלי. בהתחלה לא הרגשתי בנוח ולא הייתי חופשי, אבל לאט לאט התחברנו, הוא ליווה אותי לאורך תקופה ארוכה, למרות שיש לו משפחה וילדים ונתן מהזמן שלו להיות איתי. התחלנו לדבר כל יום ולאט לאט הקשר התהדק ונהיה ממש חזק. כשהחלטנו חנה ואני להתחתן הוא ליווה אותנו. בישראל הרבה ישראלים אוהבים לעבוד על הצרפתים, הם חושבים שיש להם הרבה כסף, לכן היה חשוב במיוחד שאלון ילווה אותנו בתהליך ההכנות לחתונה. הוא הצליח לשפר את המצב שלנו, סיפר שאנחנו בלי משפחה בארץ ודאג לנו לאורך כל התהליך. הוא לקח אותנו לראות אולמות, למדוד חליפה ולקנות את הטבעות. ביום החתונה הוא נסע עד נתניה לקחת את אשתי".
עוזרי מספר: "יונתן סיפר לי שיש לו חברה עולה גם כן מצרפת שהתנדבה במשך שנתיים בהוספיס בתל השומר והוא סיפר לי שהם רוצים להתחתן ובנוסף הוא רוצה להירשם ללימודים שעלו מאוד יקר. הבנתי שמדובר בלימודים ברפואה משלימה שלא מוכרים בישראל והם לא מסובסדים ומדובר בחמש שנות לימוד. הוא נרשם במקום פרטי והסברתי לו שמדובר בשני פרויקטים מאוד יקרים ושלא ניתן לקיים את שניהם באותו זמן. אחרי ששוחחנו ובררנו את הנושא, הוא החליט לדחות את הלימודים בשנה. דאגתי להחזיר לו את דמי הרישום וכשהבנתי שהזוג התחיל לתכנן את החתונה, לראות אולמות ולדבר עם אנשי מקצוע, שאלתי אותו למה הוא לא מערב אותי והוא אמר לי שזה לא נעים לו להפריע לי. הם מאוד התביישו, אבל אני אמרתי להם שזה בסדר. הם ראו כמה אולמות לבד והיה אולם שהם מאוד אהבו, אבל הוא היה מאוד יקר, נתנו להם מנה כמעט ב-400 שקלים והרגשתי שמנצלים את היותם עולים חדשים. אחרי שראיתי את הרשימה וראינו עוד מספר אולמות, הגעתי איתם למקום, נפגשתי עם בעל האולם, הסברתי לו שמדובר בבחור ששירת ביחידה קרבית והוא בודד וגם זוגתו מתנדבת פה בארץ והוא נרתם לעניין והצלחנו להוזיל את המחיר".
הוא מוסיף שבמהלך הפגישה, גם בעל האולם, ביקש לבדוק איך ניתן להתנדב ולעזור. "מדובר בזוג מדהים, שצריך מידי פעם הכוונה ואני חייב לציין שאני מרוויח הרבה יותר מהם. מאוד חשוב לי שאנשים יידעו שיש פרויקט כזה ושעוד אנשים ירתמו לעמותה. יש לא מעט חיילים בודדים, חלקם עלו לישראל, אחרים מגיעים ממשפחות הרוסות או ילדים שחזרו בשאלה וההורים זרקו אותם מהבית. וללא קשר לעמותה הזו, הבת שלי היא משקית ת"ש בחיל האוויר וגם אצלה אני מתנדב ומלווה חייל חרדי שחזר בשאלה, הוא מחוץ לבית מגיל 14 והוא מגיע אלינו לחגים והפך להיות בן בית אצלנו. חוץ מזה, גם הבת שלי יוצאת עם חייל בודד מהצנחנים. החיילים הבודדים זה משהו שנמצא חזק אצלי בלב. אני עוזר להם ומייעץ להם, אין להם אף אחד בארץ שיכול להדריך אותם וזה מאוד ממלא אותי".

אלון עוזרי וחנה זרביב

לב גדול

יונתן מוסיף: "אלון מאוד עזר לי והיום הוא הפך להיות ממש חבר, למרות שאנחנו לא באותו גיל. יש לו לב מאוד גדול וקשה לדמיין את זה, עד שנפגשים איתו. הוא עזר לנו גם עם חוזה השכירות ועם הרישום ללימודים. מדובר בדברים קטנים שלישראלים הם מאוד טבעיים ולמי שמגיע ועושה עליה זה מאוד קשה. כשיש מישהו שעוזר ותומך בך, זה מאוד עוזר".
למה החלטת לעשות עלייה?
"כשגרתי בצרפת, הרגשתי שחסר לי משהו בחיים. הייתי הולך ברחוב עם כובע, כי לא הרגשתי בנוח ופחדתי ללכת עם כיפה. יש בצרפת המון אנטישמיות ובישראל אני מרגיש במדינה שלי וממש טוב לי".
היית ממליץ לעולים חדשים להיעזר במנטור?
"בטח, האמת היא שהרבה חברים שלי שהשתחררו מהצבא, לא מכירים את הקונספט הזה, לא יודעים מה זה מנטור וכשהם שומעים על כך הם מאוד מתלהבים. מצד שני, יש לי חבר שגם לו היה מנטור והקשר שלהם לא היה מוצלח והם נפרדו. מאוד חשוב שיהיה חיבור ראשוני טוב, אתה יכול לדעת מהרגע הראשון אם מי שעומד מולך טוב לך. חשוב להרגיש נוח. לאלון יש לב גדול, הוא מאוד עוזר ואנחנו בקשר מאוד טוב".
בבוא היום, גם אתה תרצה להתנדב ולעזור לעולים?
"כן, כשראיתי את העזרה שקיבלתי וראיתי כמה זה חשוב, הבנתי שגם אני אשמח לעזור בכל מה שאני אוכל. אני לאט לאט מתחיל להתחבר לתרבות הישראלית ואולי בבוא היום אני אוכל לעזור בעצמי לחיילים כמו שאלון עזר ועוזר לי".
ארז לוי, משנה למנכ"ל ומנהל אדמיניסטרטיבי של המרכז הרפואי רבין (בתי החולים בילינסון והשרון) אומר: "נושא ההתנדבות והעשייה החברתית הוא נר לרגלה של הנהלת מרכז רפואי רבין, שמעודדת את עובדיה לקחת חלק פעיל בעשייה החברתית ומאפשרת את התנאים לכך. אנו גאים על כך שאלון משתתף בפרויקט חשוב זה ושמחים לספק לו את כל התמיכה הנדרשת להמשך פעילות מבורכת זו".
ואילו אלון עוזרי מבקש להדגיש לסיכום: "מאוד חשוב שאנשים ידעו שיש עמותה כזו, שעוד אנשים ירתמו לכך ויעזרו, אני בטוח שיש עוד המון אנשים שהיו רוצים לעזור ולתרום, אבל הם לא יודעים שזה קיים ושהעזרה הזו שאנחנו מעניקים תורמת לנו לא פחות מאשר לאלו שאנחנו מסייעים להם".