חובות נוסטלגיים וקיצור תולדות הזמן. חוכמת המונים מקורית: "הימים חולפים לאט אבל השנים חולפות מהר…". ומדוע נזכרתי בחוכמה הזאת?! כדי שהזמן לא יחלוף מהר ושלא אאחר את המועד של הסיפור הזה. לא מזמן חגגנו עצמאות 69 והבטחתי לספר לכם את הסיפור האנושי, המצחיק, השנון, המקורי והיצירתי על להקת קלוד והינשופים שלו, ומכיוון שאיני אוהב להישאר עם חובות של סיפורים, אני מבקש לשים את הזיכרונות של העצמאות לפנינו, אפילו שיום העצמאות כבר טיפה מאחורינו. וכל כך למה?! יען כי מי שלא ראה שמחת עצמאות במעברה, עם להקת הקצב של קלוד אברג'יל והינשופים שלו, לא ראה שמחה מיוחדת מימיו.
הבמה של ארגזי המלפפונים הגנובים. להקת הינשופים של קלוד היתה תופעה ענקית בדברי ימי השכונה. משהו על גבול המיסטיקה והמשיחיות, כיוון שמעולם לא היה הרכב מוזיקלי כזה לפניה וגם לא תהיה להקת כזאת אחריה לעולם ועד. קלוד והינשופים היו להקת קצב מפורסמת, אבל היתה להם רק הופעה אחת בשנה: במוצאי יום העצמאות!!. היכן?! על "במה" מעוצבת למשעי, עשויה מקרשים ומעצים של ארגזי מלפפונים ועגבניות שסחבנו מהשדה של משפחת לוי, ואשר הוצבה במשטח הבטון הריק שליד בנין הרכבת של דודו וצ'ארלי קדוש, של גדליהו חסיד, של אבן חיים, של האדמו"ר נחמיאס ושל עוד דמויות ענק מימי הימים ההם. למשטח הבטון הזה, בואכה רחוב צאלח שלום, ליד קולנוע "מאור" המיתולוגי, קראנו "חצר ה – שאנז אליזה", וזאת משתי סיבות. האחת, כיוון שהתגוררו שם יוצאי מרוקו שעלו לארץ מדרום צרפת. השניה – הרחבה היתה בסמוך לבודקה הסמבוסק של מכלוף, בסמוך לבודקה של גאון הפלאפל גדליה חסיד ובסמוך לקיוסק הנקניקיות של פרידה הפתוחה. הבודקות הללו נתנו לנו תחושה שאנו נמצאים במרכז העולם הגסטרונומי. יעני אוכל גורמה צרפתי. בכל אופן – באזור הזה ועל הבמה הזאת היו מתכנסים מידי עצמאות, אלפי התושבים, לא כדי לראות זיקוקין (בכלל לא ידענו מה זה), אלא יותר כדי לגעת בלהקת האלילים הגאונית של קלוד אברג'יל.
ההרכב המוסיקלי והשפה הבלתי ברורה. בלהקת הזכרים של אברג'יל היו כחמישה חברים: קלוד הסולן, מוריס, דדה ובבר שעל הגיטרות החשמליות ופרוספר החתיך אשר על התופים. כמובן שאלו היו שמות הבמה שלהם יען כי במציאות הם היו סתם משה, דוד, אברהם ונפתלי. הם היו להקה שוביניסטית: לא היתה להם בחורה סולנית זמרת. למה בלי בחורה ומדוע "ינשופים"?! וואללה, אלו חידות בלתי פתירות עד היום הזה. כך או כך , הינשופים שרו בעיקר באנגלית אבל זאת היתה אנגלית שאף אחד בעולם לא הבין. אפילו באוניברסיטת קיימברידג' ניסו לפענח את המילים ולא הצליחו. אני חושב שגם הלהקה עצמה לא הבינה את האנגלית של עצמה. ודומני שגם אם שייקספיר עצמו היה מתעורר לתחיה ומגיע להופעה של קלוד במעברה הוא לא היה מבין אף מילה מהשירים שלהם. הם שרו בעיקר ביטלס, טרמלוס, אדמה נדירה ופה ושם גם קליף ריצ'ארד אבל בטוח שאף אחד מאלו לא היה שמח לקום לתחיה ולהאזין לגירסאות המאלפות שהינשופים עשו ללהיטים שלהם.
החשמל והגיטרות. ללהקה היו גיטרות חשמליות, אבל הציניקנים והמעברולוגים מספרים שהגיטרות לא היו מחוברות לשום חשמל ולשום מקום. אמנם היו אמפליפיירים על במת הארגזים אבל הם היו רק סתם לקישוט ולדאווין. הרכלנים האכזרים גם מספרים שלגיטרות לא היו מיתרים בכלל אבל אני לא מאמין לאלו וחושב שזאת סתם רכילות אכזרית. כיצד אני יודע?! יען כי אני הייתי שם והייתי עד חי להופעות האלו ואשקרה אני זוכר שהיו להם גיטרות עם מיתרים ועם כבלים שמחוברים לאן שהוא. אבל מהיכן הם הביאו חשמל למגברים שלהם?! משהו מצחיק. את החשמל לקחו מהבית של אזרזר אבל הוא היה איש עצבני, כמקובל, והיה מתאכזר אליהם לפעמים. הכיצד?! הוא פשוט היה מנתק להם את השאלטר באמצע ההופעה, אבל אף אחד לא הרגיש שפתאום אין מיקרופונים. למה?! כיוון שלקלוד היה קול בס צרחני שבזכותו בכלל לא היה צריך רמקול וחשמל. אגב, יש האומרים שהניתוק היה בא גם כיוון שהיו מבטיחים לאזרזר לשם לו לירה וחצי על החשמל , אבל בסוף לא היו משלמים לו ובורחים, ולכן הוא היה נוקם בהם.
איך נגמר סיפור הלהקה?!. יום עצמאות אחד, אפילו בלי הודעה אנושית מוקדמת, הפסיקה העירייה את מופע הרחוב השכונתי הזה ומאז לא ראינו את הלהקה יותר. טונות של עצב ודיכי בא עלינו. אנה פנתה הלהקה ואנה המשיכו זמריה ונגניה?! וואללה, עוד חידה בלתי פתורה. אגב, לא מזמן פגשתי את פרוספר המתופף ושאלתיו לפשר היעלמות להקת האלילים. בעיקר שאלתיו: "תגיד, אפשר לקנות ממך חתיכה מהמצילתיים הגדולים של מערכת התופים שלך"?. הוא צחק צחוק גדול וסיפר: "המערכת נמצאת במוזיאון התופים בלונדון. ליד התופים של רינגו סטאר מהביטלס". כיצד הגיעו המצילתיים והמערכת של פרוספר למוזיאון הבריטי? טוב, זה כבר סיפור לטור אחר.
טומאה וטהרה. ובשבוע הבא על טקס הטהרה הפומבי שעשינו למנסור התמים. שווה לחכות.
תגובות