ההתרגשות והפרפרים בבטן: השנה זה קצת שונה

בס"ד

מכירים את הרגע בו אתם נכנסים למיטה בערב שלפני החזרה ללימודים ומרוב התרגשות אתם לא נרדמים? אני מכירה את הרגע הזה טוב מאוד.
בכל שנה מאז שאני זוכרת את עצמי, בשבוע שלפני החזרה ללימודים אני כאילו לא נמצאת כאן, הראש שלי טרוד במחשבות על השנה החדשה; איך הציונים שלי יהיו? מי יהיו החברים שלי? אלו מורים ילמדו אותי?
כל שנה זה קורה, הציוד מוכן ומסודר, המחברות עם שער מעוצב, ביומן מסומנים במדבקות החופשים וימי ההולדת של הקרובים, הספרים עטופים ומונחים על המדף, הקלמר מלא בעטים צבעוניים וחדשים; אבל עדיין אני מרגישה כאילו משהו חסר.
וביום הראשון… כמובן שכמו בכל בוקר אני אוכלת, אבל בבוקר הזה אני לא מצליחה כי הפרפרים מילאו את הבטן. אחרי הדרך הארוכה לבית הספר מגיע הרגע הכי מלחיץ, בכל תחילת שנה אני מסתכלת על שער הכניסה, שנראה גדול ומפחיד מתמיד, אני לוקחת נשימה ונכנסת לבית הספר, וברגע הזה אני מבינה כי אין דרך חזרה ועליי לסיים את השנה בהצטיינות.
אבל השנה, השנה זה קצת שונה, זו יכולה להיות השנה האחרונה עם החברים שלי מכיוון שלכל אחד יש חלום שונה, ולכן נתפצל לבתי ספר שונים בעיר. השנה אני אשקיע יותר מתמיד בלימודים כי עם התעודה הזו אני ארשם לתיכון.
אני מאחלת לכולכם, שתהיו תלמידים מצטיינים בכיתה השנה, ושתמיד יהיו לכם חברים שיתמכו בכם.
Good luck!