פעמים רבות אני מזדעזעת כשאני שומעת את חברי הכנסת והממשלה

כשהייתי קטנה, אמא שלי לימדה אותי שאני תמיד יכולה להביע את דעתי ולהגיד מה שאני חושבת, אני רק צריכה להקפיד לשמור על שפה נאותה, לדבר בכבוד ולא להעליב אף אחד. זה ערך שמלווה אותי בכל שיח, אך לצערי, לא כולם עושים זאת. שמעתי לא פעם התבטאויות מלאות שנאה במקומות רבים, והן מופנות כלפי קבוצות רבות בחברה. לצערי, תרבות השיח בעייתית במדינתנו בכל הרבדים. אך יש מקום אחד, שהשנאה קיימת בו בצורה נרחבת מדי. מקום שאמור להיות מושתת על ערכים של כבוד הדדי, שיתוף פעולה ושמירה על זכויות, אך במקום זאת, ניתן לשמוע במקום הזה הערות גזעניות ומחלחלות שיוצאות מפי אנשיו. למקום הזה ידידי, קוראים כנסת ישראל.
עצוב לי להגיד, אבל פעמים רבות בהן אני שומעת את חברי הכנסת והממשלה שלנו מדברים, אני מזדעזעת. חוסר הסכמה הוא דבר לגיטימי בכל חברה ולפעול למען מטרותיך זה מבורך, אך מנבחרי ציבור במדינה דמוקרטית, הייתי מצפה לפחות לשים לב ללשונם ולדרך התבטאות במסגרת תפקידם ובחייהם היומיומיים.
דוגמא קלאסית היא הציטוט "המצביעים הערבים נוהרים בכמויות אל הקלפי, עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים". במקרה ואתם לא מכירים את הציטוט הנ"ל, אספר לכם שהמילים הללו יצאו מפיו של ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, בבחירות 2015. מובן שהערה זו עוררה סערה לא קטנה אבל אתם יודעים מה? אני יכולה לתת להערה הזו של נתניהו להחליק. בכל זאת, הוא לא ירד לרמה של שפה נמוכה ושל קללות, ודבריו אמנם היו גזעניים ומכוונים לפלח ספציפי באוכלוסייה אך שמענו (לצערי) דברים נמוכים מזה וניתן להתייחס לזה כאל פליטת פה לא מוצלחת. ובכן, בואו ואתן לכם דוגמה נוספת, יותר קיצונית וגזענית, כזו שאינה משתמעת לשתי פנים: "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו". גם את הציטוט הזה אני מניחה שרובכם מכירים. אלו הם דבריה של מירי רגב, שרת התרבות של ממשלת ישראל. אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני הייתי מצפה משרת התרבות לשפה קצת יותר מתורבתת. חשוב לי להסתייג ולהגיד, שרגב דיברה על בעיית הפליטים. אני לא גרה בדרום תל אביב, אין באזור מגוריי פליטים רבים, ואני מבינה שבעיית הפליטים היא בעיה מורכבת, שפוגעת ברבים מאזרחי ישראל. אבל, הייתי מצפה משרה בממשלת ישראל שתנסה לסייע בפתרון הבעיה בצורה בוגרת ועניינית. הרי זה ברור, שאם מישהו באירופה היה עומד בכיכר העיר וצועק 'היהודים הם סרטן', מירי רגב הייתה הראשונה לקום ולצעוק שזו אנטישמיות.
ישנם יותר מדי חברים בכנסת ובממשלה, נבחרי ציבור, אנשי טלוויזיה וכלי תקשורת אחרים, פעילים ובעלי תפקידים ציבוריים שדרך ההתבטאות שלהם לא משמשת דוגמה ולא מכבדת, מכל צדדיה של המפה הפוליטית. הם מדברים בצורה לא נאותה כלפי אנשים ששונים מהם, וגם כלפי כאלה שדומים להם אך חושבים אחרת מהם.
אז אני עכשיו פונה אליכם בבקשה אחת: דברו בכבוד גם כלפי אנשים שאתם לא מסכימים עמם. אל תחליטו מה דעתכם לגבי אדם מסוים לפני שהכרתם אותו. כי את ההתנהגות של נבחרי הציבור אני לא אצליח לשנות בקרוב, אבל אולי לפחות אצליח להפחית את השנאה שקיימת ברחוב וברשתות החברתיות ולשפר את תרבות השיח. אז לא משנה מה הדעות שלנו, בואו ננסה להביע אותן בצורה נאותה, ולדבר בכבוד.