פולין 2018, המיתוסים והמציאות

שלמה צדוק צילום זאב שטרן

יש לי סיבה מוצדקת. בשבוע שעבר דפדפתם שוב ושוב, קדימה ואחורה, ולא מצאתם את הטור שלי. התאכזבתם אבל יש לי נסיבות מקילות: הייתי בוורשה ובקרקוב אשר בפולין. ועכשיו אני מביא לכם כמה תובנות ובין היתר מפוצץ לכם כמה מיתוסים על ישראלים בפולין ועל פולין לישראלים. בקיצור?! סיפרו לכם כמה חרטוטים על פולין. אבל אני כאן כדי לספר את האמת וכל האחריות על הטראומה שתקבלו מוטלת עלי.

תיזהרו עם העברית הטבעית שלכם. הישראלים בפולין צריכים להיזהר עם השפה ולא בגלל מה שאתם חושבים. באחד הימים סיירנו רגלית כארבע שעות ברחובות העיר כדי להגיע לשאריות חומת גטו ורשה ההיסטורי. בסוף היום סיפרתי בהתרגשות לבן שלי על הצעדה המתישה. "צעדנו כארבע שעות כדי להגיע לבונקר של הגטו ולגבעה עליה נפל בגבורה מפקד המרד, מרדכי אנילביץ'", כתבתי לבן שלי. "אבא, אתה בטוח שהמילה "צעדה" מתאימה בפולין?!", חידד לי הבן את השכל. כמה צדק היה בהערה שלו. ולכן לא "צעדתי" יותר בפולין אלא רק "ביקרתי".

בלופים של פולנים. לא באתי לנקום בפולנים על חלקם בשואה אבל בכל זאת נקמתי בהם בקטנה: לא קניתי שם כלום!!. יען כי שום דבר לא זול בפולין. אבל שום כלום!!. כל סיפורי הזולות הם המצאות פולניות שעובדות על ישראלים. ובכל מקרה – אני את הכסף שלי אבזבז בישראל. בדיוטי פרי של פולין ביקשתי לרכוש מותג של רוברטו קאבלי. המחיר: 720 זלוטי. יענו 720 שקלים. הרגשתי שמדובר בבלוף יקר רצח. ברשת פארם ישראלית זה נמכר ב־312 שקלים. רציתי פרפיום "מיליון" לגבר. בדיוטי של פולין מחירו 312 זלוטי. באותה רשת ישראלית הוא נמכר בכ־200 שקלים. מכנסיי ברמודה אופנתיים ברשת H&M בישראל עלו בפולין ב־40 אחוז יותר מאשר בישראל!.

מחירים של רגל קרושה. מחיר אוכל הרחוב של פולין זהה לשווארמה בישראל רק שאצלנו הוא יותר טעים. קפה הפוך ברשת "קוסטה קפה" בוורשה עולה 14 שקלים. מטורפים!!. סיפרתי לחברי יוני על הבלוף הפולני והוא כעס: "מה אתה מדבר?! ארוחת שף בפולין עולה כ־100 דולר. בישראל היא עולה כ־400 שקלים. זה לא יותר זול?!". עניתי לו שזה מצחיק אותי. כי 100 דולר שווים כ־360 שקלים. ממש הפרש ענק וחיסכון ענק… במיוחד כשהישראלים בוורשה הולכים לאכול ארוחות שף שלוש פעמים בכל יום. ואם נסכם: גן עדן של מחירים זולים יש רק בישראל. כל השאר הפולני הוא לא יותר מאשר קלישאות, בועות וחינטרוש.

בלופים של ישראלים. בליל חמישי בשעה 22:00 הגיעו למלון זוג ישראלים חביב. "באנו לעשות יומיים שופינג. אומרים שהכל כאן זול מאוד". חירטוט. הרי אף אחד לא מבזבז 1,600 דולר על חבילת טיסה לסופ"ש של יומיים כדי לחסוך 4 שקלים על קניית טי שירט אחד ב SALE. "שופינג", עלאק. הלו, אם באתם להמר בקזינו אז תהמרו, אבל אל תעשו צחוק מהעבודה. ועוד ענין קטן: מותר להמר, נעים להמר ואני לא נמצא כאן על תקן מטיף.

זעקת בני עמי. לא ביקרתי בפולין לקניות, אלא הלכתי לראות היכן נספו בני עמי בשואה. ביקשתי לגעת באבנים וברגבי העפר והאפר שספוגים בזעקתם של היהודים שהובלו בקרונות למחנות הארורים. לדאבון ליבי: לא כל הישראלים שבאים לפולין הם בראש הזה של סיורי מחנות ההשמדה. מעציב אותי.

אושוויץ ובירקנאו. ביום השלישי נכנסתי בשערי מחנה אושוויץ 1. בדרך ישנן הרבה מסילות ברזל מעצבנות. כאילו להכין אותך לזוועה. הדרך מלאה בעצי יער ירוקים וזה אבסורדי, יען כי בסוף הדרך עומד הקרמטוריום המקולל. "העבודה משחררת", זועק השלט. עימי צעדו אלפי נערים ומבוגרים מבני לאומים אחרים שבאו לראות את האמת מאחורי הזוועה. השקט בתוך המבנים ובין הגדרות זועק לשמים. כל בלוק הוא מחזה אימה מצמרר. חדרים שמלאים בשיער. חדרים של משקפיים. חדרים של סירים. אולמות של מסרקים ומברשות. אולמות של פרוטזות של יהודים. ועוד. כמה סדר מזוויע היה בביורוקרטיה הנאצית.

העולם חייב ליהודים. גם הצעדה שלי במחנה בירקנאו הייתה עצובה. יש אומרים שאנחנו ממסחרים את השואה והמחנה הפך לסוג של מצגת זולה. זאת טענה נבזית. יען כי אני חושב שחייבים להביא את כל עולם הנערים הנוכרים למקום הארור הזה. כדי שיראו בצורה מוחשית ובמו עיניהם את הזוועה שאבות אבותיהם היו שותפים לה. לא כולם. העולם חייב ליהודים??. כן!!

היהודים במרכז העולם. בלב הזוועה יש טעם של ניצחון. הוא נמצא בעיקר ברובעים של היהודים בוורשה ובקראקוב. כל תיירי העולם נוהרים לשם. הרובעים העתיקים והמרגשים האלו הפכו ליעד התיירות המרכזי לגוים. בין ישראל לפולין קיים היום קרב תודעה על חלקם של הפולנים בשואה. אני מקווה שביבי נתניהו לא יוותר להם והחוק הפולני יבוטל. אני לא רוצה לתת לאף אחד להפוך את ההיסטוריה הכואבת לפוליטיקה עוברת לסוחר.
סיפורי אינטרנט. עזבו גם חלק מסיפורי האינטרנט על מסלולי טיולים וניצול הזמן בפולין. יש שם הרבה סיפורי אינטרסים שיעלו לכם המון כסף סתמי. עדיף שתשאלו אותי. אני האיש הפשוט.

היכן גן העדן? רק כאן. רק בישראל.