אמנים פלסטיים בראש העין מיואשים: "אף אחד לא מתייחס אלינו"

בחודשים האחרונים, התאחדו כ-40 אמנים מראש העין לטובת הקמת "בית" בו יוכלו ליצור ולקיים אירועי אמנות לקהילה. הם הקימו אתר אינטרנט ופתחו דף פייסבוק בשם "אמני ראש העין" כדי שעוד ועוד אנשים יכירו את אותם ואת עבודותיהם בשלל תחומי האמנות הפלסטית – ציור, צילום, פיסול, קדרות ועוד.

לדברי האמנים הם מתעדים לקיים ערבי תרבות, אירועי אמנות, סדנאות וקורסים לציבור הרחב ועוד שלל פעילויות. "אומנות, כאמנות היא לא רק לבעלי ממון, היא מיועדת להמונים וזה הרעיון שעומד מאחורי הפעילות שלנו" אומרת נעמה מגרי"ל, אחת מחברות הקבוצה ואמנית שעובדת עם זכוכית. "אם לא משתפים את האמנות, אז לא כולם נהנים ממנה, לומדים ומבינים למה היא קיימת. בעיר יש את תיכון בגין שיש בו מגמת אמנות ויש לנו נוער וצעירים שניתן לקיים איתם שיתוף פעולה. אחד הדברים שאנחנו מתכננים הוא שכל אמן ייקח תלמיד ממגמת האמנות, יהיה חונך שלו וידחוף את התלמיד למעלה. אבל כדי שאמנים יגיעו לבתי הספר ולגנים, יספרו על העבודה שלהם, להקים תערוכות ויצירת סדנאות אנחנו צריכים מקום ותקציבים, כלומר שיתוף פעולה עירוני".

לפני כחודשיים, שלחו אמני ראש העין מכתב אל ראש העיר, שלום בן משה, ואל חברי מועצת העיר אך טרם קיבלו התייחסות לטענתם. במכתב כתבו שכבר תקופה ארוכה הם ממתינים למשכן משלהם, מקום שיהווה חממה לעבודות הפריה משותפת והדדית ובו יהיו: חדרי עבודה, חללי תערוכות ותצוגות, ימי עיון, הצגת מיזמים, הדרכות לנוער ותלמידים ועוד. "עיריית ראש העין טרם הציבה בסדר יומה, הכרה מוסדרת בפעילות האמנים, היא טרם השקיעה בתקצוב הסברה ובפרסום בנושא וטרם ביצעה פעולות חשיפה לאמנים ולאמנות בכלל", הם כותבים.

"כולנו מביטים בערגה בחברינו ברשויות האחרות המקיפות אותנו ומשתהים לנוכח הקיפאון בנושא ערכי וחשוב זה, בעיריית ראש העין", אומרת מגרי"ל. "בעירייה צריכים להבין שאמנות זה לא רק להביא את עומר אדם וגידי גוב. זה נהדר, אבל יש מעבר לכך ויש תחומים רבות של אומנות וכמובן יש את האומנים מתימן שאף אחד לא נותן את הדעת לאן האומנות הזו הולכת לאיבוד. אנחנו רוצים להביא את האמנות לכל בית, לקבל הכרה ושיתוף פעולה".

שוקי דולב

אחד האמנים הוותיקים, שפנה לעירייה כבר לפני 12 שנה הוא האמן הפלסטי בועז עברי. "ניסיתי להבין מדוע אין בית לאומנים כמו שיש בכל עיר ומשה סיני ביקש שאכתוב לו תוכנית וכך עשיתי", הוא מגלה. "מבנה לא הצלחנו להשיג, מה שכן הצלחנו באותה תקופה הוא לקיים תערוכה קבוצתית חד פעמית. מאז ראש העיר התחלף ואתו ההבטחות. עכשיו אנחנו מנסים להתאגד מחדש. בשלב הראשון אנחנו רוצים להשיג חלל תצוגה ראוי, בית לאומנים, שניתן יהיה להשכיר את החללים לאומנים חיצוניים וכך ניתן יהיה גם להחזיק את העמותה. כמובן שאנחנו רוצים מקום שיקלוט את האמנים הצעירים והמבוגרים כאחד, מקום שבו ניתן יהיה לקיים הרצאות, סדנאות, פעילויות חינוכיות לילדים ועוד. כיום צריכים לחנך יותר לאמנות, לכתוב משוואות ניתן דרך המחשבים, אבל לדמיין – זה משהו שחסר כיום אצל הילדים הצעירים והמבוגרים כאחד".

"הייתי אצל ראש העיר שלום בן משה והעוזר שלו כתב כל מה שאמרתי ולצערי דבר לא נעשה", אומרת אסתי נטע, המציירת בשמן ויוצרת הדפסים. "זו עיר שיש בה המון פוטנציאל להיות מרכז תרבות, אבל משום מה זה לא קורה. ראש העין לטעמי היא עיר שיכולה להיות יפיפייה, יש בה טבע נפלא, היא ממוקמת נהדר ויש בה תושבים נהדרים ופוטנציאל טוב. חבל שיש אמנים שעושים עבודה נהדרת, אבל אף אחד לא שומע ולא מכיר אותם. אני מציירת היום ברעננה, עושה מודל ברמת אילן ולא מבינה למה אני צריכה להתרוצץ כשיש לנו בעיר מבנים מדהימים שיכולים לשמש אותנו".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

אמנים מתוסכלים

"יש בראש העין המון אמנים ולא נותנים לכך את הדעת", מסכימה הציירת תושבת העיר שוקי דולב. "לצערי בשנים האחרונות התעסקו בעיקר בתחום המוסיקה שגם בתחום הזה ראש העין כבר לא שולטת. האמנים נשארו בשוליים וחשוב לנו להעביר אותם לפרונט, לתת להם את הבמה שלהם ובעיקר להקים בית אומנים וגוף שיהיה מוכר על ידי העירייה".

גם זהר רוט, אמן פלסטי העוסק בתחום מזה 25 שנה, חש שבעירייה יש חוסר אכפתיות מוחלט לתחום. "הם צריכים להסתכל מה קורה מסביב ברמת גן, ברעננה, גבעתיים ועוד, שם עיריות בגודל של ראש העין מקצים לאומנים מקום, סטודיו עם אפשרות לתצוגה קבועה או מתחלפת שכל אחד יוכל להציג את העבודות שלו, כולל תלמידי התיכון. לצערי אף אחד לא מתייחס אלינו. יש לנו כיום קרוב ל-ל-40 אומנים מאוגדים, חלק מוכרים יותר וחלק פחות והמטרה שלנו היא לקבל הכרה עירונית. לצערי כיום, אנחנו נאלצים להציג מחוץ לעיר במקום שתושבי ראש העין ייהנו מכך".

מי שנחשפה לתסכול העמוק ולתחושות האכזבה הרבה של האמנים רבים, כבר לפני מספר שנים כאשר הם התארגנו "לבתים פתוחים" היא חברת המועצה לשעבר, שרי סלע. בן זוגה, מוטי סלע, עוסק בחריטה בעץ. "האמנים השקיעו חודשים, ימים ולילות על מנת ש'הבתים הפתוחים' יצליחו והתושבים יחשפו אליהם, אך הם הרגישו שהעירייה לא דאגה לפרסום ולחשיפה ראויה של האירוע בצורה מיטבית", היא אומרת. "זה יצר אצלם תסכול. זה הצטרף לכך שיש אומנים שכבר לפני כ-20 שנה הובטח להם בית ייצוגי עבורם שבו יוכלו להתכנס ועדיין לא קם ראש העירייה שיממש את זה".

סלע מבקשת להדגיש שתרבות מורכבת מרבדים רבים, אך גם היא חשה שבראש העין רובד ה"בידור" הוא העיקרי, היחידי והשולט. "כך קורה בתקציבים וכך בתשומת הלב הכללית של הנהגת העירייה", היא מסבירה. "מלבד הבידור וההתייחסות למוסיקה שהוביל משה סיני, תחום שנזנח בשנים האחרונות, קיימת התעלמות מוחלטת עד כדי פגיעה בנושא האמנות בכלל וקהילת האמנים בפרט. לאמנים יש אנרגיה רבה לקדם את עצמם והם כבר הקימו בית ווירטואלי ויש להם תכניות ארוכות טווח ביניהן ארגון שבוע אומנות בעיר בחודש נובמבר הקרוב".

אנמרי דיאמנט

אנמרי דיאמנט, אמנית ומורה לציורי מנדלה (תחום גרפי המשמש בין השאר כאמצעי התערבות טיפולי וכלי אבחוני בתחום הטיפול באמנות) נכנסה לתחום האומנות לפני כחמש שנים. "אני הייתי מורה במשרד החינוך ופרשתי בגלל בעיות במתרי הקול", היא מספרת. "נחשפתי לתחום המנדלות ומהרגע הראשון התאהבתי, זה תחום שיכול להתאים לכל אחד ולא צריך כשרון ראשוני, אלא לעבור בו תהליכי למידה".

למה חשוב לפתח את תחומי האמנות בעיר לדעתך?
"זו תורה בסיסית שתורמת המון לנפש ולאווירה. במקום שהילדים יסתובבו כל היום ברחובות או שישבו מול המחשבים, הם יכולים למצוא את הערכים שיש להם בפנים, להתבונן פנימה וזה נכון גם לגבי הקהילה הבוגרת, שמגיעה להם לעצור מהמולת היום ולהביט פנימה".

אחד האמנים הראשונים בעיר שאף פתח גלריה בעיר הוא בעלך, דן, צלם אמנותי.
"כשהגלריה שלו נפתחה, חשבו שסוף סוף מתחיל בעיר משהו חדש ולצערי זה נעצר בכך".

בעייריה סרבו להגיב.