כפרה עליה!!. שמנו את כל הז'יטונים שלנו על נטע ברזילי וגרפנו קופה. ליווינו אותה בברכת האל והיא הביאה את האירוויזיון לישראל. ועל מה הכי נדלקתי?! על זה שבפעם הראשונה בחיינו ראש ממשלה אומר למישהי: "כפרה עלייך!!". נמסתי. והלוואי ויכולתי גם אני לעשות גולגולים כמו של נטע. רק דחילקום, אל תהפכו את המשקל לאידיאל. זה יפה אבל לא בטוח שזה בריא.
האירוויזיון של המעברה ממשיך. לפניכם רשימת הפלייליסט השנייה של השירים המיתולוגיים של ימי המעברה. כל שיר דוז פואה. אמה מה – הפרק השני אינו כולל שירי דיכאון ובכי של סרטים הודיים ופרסיים, אלא מורכב יותר משירי פופ ויצירות שמחות. ולכל יצירה את הסיפור שלה.
"פיטייה" של לואיג'י. כזכור לנו – הספציאליטה של קולנוע "מאור" המיתולוגי היה סרטי הרקולס ומאצ'יסטה, מערבונים של ג'וליאנו ג'מה וגם סרטי מינהל ההסברה של הסוכנות היהודית. בסרטים האלו לא היו שירי דיכאון ודמעות ולכן המוזיקה הייתה בעיקר שירים של ההפסקות. להיט ההפסקות הגדול היה השיר "פיטייה" של התותח הצרפתי לואיג'י. פיטייה היה שיר סלואו מצמיד ומשמעותו הוא: "חמלה". יעני, לואיגי' ביקש מזוגתו רחמים וחמלה ושתפסיק להתעלל בו. וזה התאים לנו מאוד יען כי גם אנחנו ביקשנו חמלה מגרשון וויטאלי, בעלי קולנוע מאור, לאמור: "דחילקום, קיבלנו פריחה מהשיר הענתיק הזה, תביאו תקליטור חדש..!!".
אבי תפס עצבים. אבל גרשון וויטאלי אטמו אוזניהם באכזריות וסירבו להחליף את ה"פיטייה" עד שהוא נשבר לרסיסים. ויש אומרים שנשבר בכוונה ובעצבים על ידי המקרין אבי ז"ל. הפיטייה הזה היה על תקליטון ויניל שחור ושמו אותו על פטיפון מימי אברהם אבינו. הוא נוגן מיליארד פעמים והיה כל כך שחוק עד שבנגינות האחרונות כבר לא שמעו ממנו כלום חוץ מרעש שעשה לנו חידודים בכל הגוף. אבל כאמור בהצגה יומית אחת הכל נשבר: אבי ז"ל תפס עצבים, זרק את התקליטון על הרצפה, דרך עליו וריסק אותו לרסיסים שחורים. לגרשון וויטאלי הוא סיפר שזה נפל בלי כוונה. לשניים לא נותרה ברירה: הם הביאו תקליטון חדש שהוציא לנו את הנשמה עוד יותר.
חזרי בייבי חזרי. את "פיטייה" החליף תקליטון חדש של להקת "השווים". על התקליטון היה רק שיר אחד. קראו לו: "חיזרי בייבי חיזרי". תנסו לשיר את הפזמון באנגלית: " קום בק, בייבי קום בק..". השיר הזה עשה לנו חור בראש אבל לא היה ילד שלא הכיר אותו. תקליטון הבייבי הזה שימש כמוזיקת הפסקות של קולנוע "מאור" אולי עשרים שנים. העולם התקדם אבל אצלנו השיר נעצר. עד שיום אחד גם הוא נשבר לרסיסים. חיים המקרין שבר אותו. גרשון וויטאלי חטפו חום והביאו עלינו שיר חדש וקללה חדשה. כאילו הענישו אותנו.
להקת הצלליות. לאחר ימי האבל על ריסוק התקליטונים של "פיטייה" ושל "הבייבי" הביאו לנו הרומנים תקליטור חדש. התקליטון כלל נעימות גיטרה של להקת הצלליות. הנעימה הכי מפורסמת בתקליטון הייתה ה"אפאצ'י" ואת ה"אפאצ'י" הנ"ל שמענו עשר מיליארד פעמים ובמשך שלושים שנים. עד שגם הוא "נשבר". יום אחד נסגר הקולנוע ותמה תקופת תקליטוני ההפסקות בדברי הימים של המעברה.
קלוד והינשופים. הקולנוע נסגר אבל אירוויזיון המעברה נמשך. את השיר המודרני ביותר השמיעו קלוד ולהקת הינשופים שלו. בקצרה: קלוד והינשופים היו להקת קצב של עולים ממרוקו הייתה לה רק הופעה אחת בשנה: במסיבת העצמאות המסורתית שנערכה במפרץ החניה שברחוב צלח שלום. ללהקה היו גיטרות חשמליות, אבל לא בכולם היו מיתרים. חברי הלהקה לא ידעו מילה אנגלית אבל זה לא הפריע להם לשיר שיר מיתולוגי שאף אחד לא הבין. אנחנו ידענו שהמילים הם חארטה אבל זרמנו איתם. לשיר המיתולוגי הרועש לא היו בתים אלא רק פזמון. קראו לפזמון :"שאר אפ!!!". והוא נמשך כמעט חצי שעה עד שאזרזר היה מנתק להם את החשמל וקלוד והינשופים שלו היו עוזבים את הכיכר בפאדיחה. אכזר היה האזרזר הזה.
בתשלומים, בתשלומים. לאחר תקופת שירי האנגלית המשובשת של קלוד והינשופים החלו הימים של שירי העברית הנפלאה והמקורית של זמרי המעברה הבגדדים: פלפל גורג'י. האחים אל כוויתי, פאיזה רושדי ואחרים. הגאוני מכולם היה הזמר פלפל אל מסרי. הכרנו אותו לראשונה בחינה המיתולוגית של הבת של אקראם העיראקי עם דני הפרסי. החינה שבה הופיעו כל הגדולים העיראקיים הרשומים לעיל. פלפל היה עולה חדש ששר וניגן על מצוקות החיים היומיומיות. היו לו להיטים רבים (כמו הלילה לילה לילה , שמחה גדולה הלילה) אבל השיר המפורסם ביותר שלו היה: " בתשלומים, בתשלומים". במשך שנים ארוכות שרנו את ה"בתשלומים" הזה יום ולילה. במהלך השנים עשינו הרבה כבוד לפלפל, יען כי כל שיר שלו הוא דוז פואה של אירוויזיונים. לימים חזר בתשובה, הפך לרב אלברט מוגרבי והקים ישיבת "מוגרבים".
לא נפסיק לשיר. היריעה קצרה ועל כן לא הזכרנו את הזמרים הגדולים הנוספים של המעברה וביניהם אווה פרנסיס, הלא היא שריטה אלפסי, אליהו אברג'יל עם תזמורת האופניים שלו ואחרים.
חג שבועות שמח.
תגובות