תכירו: מנהל בית הספר שבאמת מחויב לשילוב

אמיר היקר,
נפגשנו לפני שנתיים, אתה היית מנהל חדש בבית ספר ואני אמא לתלמיד שעולה לכתה א', לא סתם תלמיד, אלא ילד מדהים שמאובחן על הרצף האוטיסטי. אני לא יודעת אם אתה זוכר את פגישתנו הראשונה. זה היה כשבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים ביום חם מאוד של חודש אוגוסט. אני הגעתי עצבנית לבית הספר, לחוצה והיסטרית, אחרי שקראתי באינטרנט סיפורי זוועות על ילדים משולבים במערכת החינוך הרגילה. ידעתי שאם אנסה לדבר עם מישהו מבית הספר על התחושות והבקשות שלי, כנראה אפרוץ בבכי, לכן ניסחתי מכתב עם כל מה שרציתי שתדעו על הבן שלי וכל מה שאני חושבת שניתן לעשות על מנת שהשילוב יתבצע כראוי.
בית הספר היה בשיפוצים אינטנסיביים ובכל פעם שהגעתי על מנת למסור את המכתב לא מצאתי אף אחד מלבד צבעים או נגרים. לכן שמחתי שאחד מהם סיפר לי שמתקיימת ישיבת הנהלה ממש ברגע זה בספרייה. טסתי לשם במהירות ופשוט התפרצתי לישיבה. ככה, בלי לדפוק, בלי להתנצל, פשוט פתחתי את הדלת, סקרתי בשניות את כל הנוכחים בחדר, הצגתי את עצמי בקצרה, הגשתי ביד רועדת את המכתב והסתלקתי.
למחרת בבוקר התקשרה אלי יועצת בית הספר, שרית היקרה, והבטיחה לי שכל מה שביקשתי יקרה ושאין לי בכלל מה לדאוג. בית ספר יעשה הכל על מנת שהשילוב יצליח והיא תדאג לעניין באופן אישי.
אני מניחה שלמביט מהצד זה נראה צעד דרמטי, אבל כאמא לילד אוטיסט אני רגילה למאבקים. רק כמה חודשים קודם הודיעו לי שהבן שלי יקבל סייעת רק חמישה ימים בשבוע ויאלץ להסתדר לבד (או להשאיר את האוטיזם בבית) פעם בשבוע, והמאבק בהחלטה הזו גזל ממני את מרבית כוחותיי.
כאמא, החופש הגדול ההוא, לפני כתה א', הרג אותי נפשית. מצד אחד, באבחון נכתב במפורש שהבן שלי מתאים לשילוב, הוא גם למד בגן רגיל וכל החברים שלו עלו יחד לכתה א' באותו בית הספר. מצד שני שמעתי על ילדים רבים שנפלו בין הכיסאות בתוך המערכת העצומה של משרד החינוך ובמו אוזני שמעתי מנהל בית ספר מוכר ומוערך שאמר לי שהוא לא אוהב לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים בבית ספר כי זה דורש ממנו מאמץ והוא עושה זאת רק כי הוא חייב.
ביום הראשון של שנת הלימודים שוחחנו ארוכות. הבטחת לי שהכל יהיה בסדר. אמרת לי שאתם לא עושים לי טובה שהילד לומד בבית החינוך, שזו המחויבות שלך, שזה הרצון שלך, שזו המטרה שלך בחיים. חשפת בפני גם את סיפורך האישי ומעורר ההשראה. עמדת בהבטחתך לשבץ לכתה של בני מורה עם ניסיון וידע רב בכל הקשור לשילוב, ובאמת אבישי זכה במחנכת מדהימה, פרח המופלאה שעושה הכל על מנת שאבישי ישולב כמו שצריך ומעבר לכך. לפעמים נראה שבמשרד החינוך מצפים מהילדים המשולבים להשאיר את המוגבלות בבית, אבל בבית החינוך הזה, בזכות הצוות המדהים, לא מצפים מהבן שלי להשתנות, אלא מתאימים את הכתה ואת בית הספר כך שיהיו לו התנאים הטובים ביותר.
השנה הראשונה עברה בצורה טובה ויוצאת מהכלל ולכתה ב' הגענו שמחים, רגועים ולא מודאגים, אבל דווקא השנה, צצו בעיות. ככה זה בשילוב, ככה זה עם אוטיזם, אי אפשר לנוח על זרי הדפנה, תמיד צריכים להיות דרוכים.
כשהכל טוב, הסיסמאות של "השונה זה אני" קלות לביצוע. המבחן האמיתי מגיע כשלא הכל מתנהל כמו שצריך. אני חייבת לציין שהפתעת אותי לטובה. לא משנה כמה הזעפתי פנים, לא משנה כמה פעמים נכנסתי אליך למשרד מבלי לקבוע פגישה, כמה פעמים תפסתי אותך על הדרך באמצע משהו, לא משנה כמה פעמים הכרחתי אותך להקשיב לי, תמיד היית שם בשבילי. לא תמיד היו לך תשובות, לא תמיד היו פתרונות, אבל הוכחת לי שכל מה שהבטחת בשנה שעברה היה אמת לאמיתה. אתה באמת מסוג המנהלים שמחויב בכל נשמתו לשילוב.
הצלחנו יחד בשיתוף פעולה עם צוות בית הספר והצוות הנפלא במת"י פתח תקוה להתגבר על רוב הקשיים. אין לי מושג מה צפוי לבן שלי בשנה הבאה בכתה ג', אבל דבר אחד אני כן יכולה לומר בוודאות, איתך נצליח בשילוב, כי כמו שאתה תמיד אומר בכל טקס בבית הספר: "כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו". ואני אחדד זאת, כל מה שילד על הספקטרום האוטיסטי צריך על מנת להצליח בשילוב, זה מנהל אחד שמאמין בכל ליבו בשילוב.
הבן שלי כבר גדול, בקרוב לא אוכל להמשיך עוד לשתף בטורים שלי ובפייסבוק את מה שקורה בחייו. רגע לפני שזה קורה, רגע לפני שהשנה מסתיימת, רציתי לעצור, להתבונן, לבחון את השנתיים הראשונות שלו בבית החינוך "יד לבנים", ולומר לך תודה רבה על מי שאתה. תודה גדולה מאוד למחנכת כי בזכותכם אבישי פורח בבית ספר.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

ימי אהבה | דריה מעוז

ימי אהבה / דריה מעוז, הוצאת כנרת זמורה ביתן

לכולנו יש את החברה הזו שנראה שהחיים שלה הרבה יותר מוצלחים, שיש לה הרבה יותר כסף בחשבון הבנק, שתמיד נראית הכי מתוקתקת ומטופחת ורזה. אז אם רציתן לדעת איך באמת החיים שלה נראים, תקראו את "ימי האהבה" של דריה מעוז. אחת משתי הגיבורות של הספר, אורית, חיה בדיוק חיים כאלה, אבל למעשה לכודה בכלוב של זהב, נשואה לגבר שאמנם לא מתעלל בה כמו שאנחנו מדמיינים התעללות, אבל שולט בה בדרכים שונות ומתמרן אותה בלי הפסקה. קשה מאוד לתאר סוג כזה של מערכת יחסים, אבל דריה מעוז עושה את זה מעולה, ומצליחה, דרך הדמות השנייה, המטפלת הזוגית שמנסה לעזור לאורית ולאדי בעלה, להכניס אותנו עמוק לתוך הקשר האפל שלהם. אדי, הבעל, הוא דמות נהדרת. כריזמטית ומניפולטיבית, ואפשר להבין איך לא רק אורית נופלת בקסמיו אלא גם תמר, המטפלת. זה ספר נשים סוחף ומצוין, שעונה על השאלה למה אנחנו מתאהבות לפעמים בגברים שהכי מכאיבים לנו ולמה אנחנו נותנות להם לשחק לנו בלב, אבל זה גם ספר על סולידריות נשית ועל איך אפשר להיחלץ ולצמוח ממצבים כאלה ולמצוא את העוצמה הפנימית שלנו. אה, ויש בו גם תיאורי סקס מהמשכנעים והלוהטים שתקראו.

סטטוס לשבת

אבישי ומשפט שלמה
אני מספרת לאבישי את סיפור "משפט שלמה" ורגע אחרי ששלמה מכריז על כך שיש לחצות את התינוק לשניים, אני עוצרת.
אני: מה אתה היית עושה במקום האמא שרוצים לחתוך לה את התינוק לשניים?
אבישי: משאיר את החצי שלי אצל שלמה והולך לעשות תינוק אחר.