מוזיקה ויוקרה: מהקונסרבטוריון העירוני של פתח תקוה לתזמורת צה"ל

כבר שנים רבות, הקונסרבטוריון העירוני בפתח תקוה מהווה את אחד מבתי הספר המובילים למוזיקה בארץ ומידי שנה יוצאים ממנו נגנים וזמרים מצטיינים. את ההצלחה של הקונסרבטוריון ניתן לראות בכך שמידי שנה מתקבלים לתזמורת צה"ל בין שלושה לארבעה בוגרים של הקונסרבטוריון, דבר אשר מהווה גאווה לעיר. השנה התקבלו לתזמורת צה"ל שלושה נגנים וזמרת.
תזמורת צה"ל היא יחידה בצה"ל המהווה תזמורת צבאית. ביחידה משרתים כ־60 נגנים ושלושה זמרים (שתי זמרות וזמר) בשירות חובה אשר עברו בהצלחה את הבחינות המקצועיות לתזמורת טרם הגיוס לצה"ל. עיקר פעילות התזמורת מתבטא בהופעה בטקסים צבאיים, ביקורים רשמיים ומשמרות כבוד, אך לצד כל אלה נוהגת התזמורת גם להופיע בפני הציבור במסגרות שונות של תרומה לקהילה.
תזמורת צה"ל הוקמה בשנת 1948 עם הקמת צה"ל. בתחילה הורכבה ממספר תזמורות קטנות ואם השנים הפכה לתזמורת אחת. התזמורת כוללת מגוון כלים, כמו אבוב, חליל, פיקולו, קלרינט, סקסופון, חצוצרה, טרומבון, קרן יער, בריטון, טובה, כלי הקשה, קלידים, פסנתר, גיטרה בס או חשמלית. התפקיד דורש יכולת קריאת תווים, תיאוריה בסיסית, טכניקות שירה ו/או נגינה ברמה גבוהה וניסיון תזמורתי. "כל נושא המוזיקה בעיר הוא מאוד מתפתח ומוביל", מסבירה שלומית מדר לוי מנהלת הקונסרבטוריון העירוני. "התלמידים נחשפים לכלים לראשונה בבתי הספר היסודיים במסגרת בית ספר מנגן, אנחנו מזהים את הילדים המוכשרים והם ממשיכים בנגינה מקצועית במסגרת הקונסרבטוריון שכל שנה מצליח להוציא מוזיקאים מוכשרים ומצטיינים".
היא מציינת שמדובר בהשקעה עירונית גבוהה: "יש לנו צוות מורים מקצועי שמצלחים להכיל ולקרב את התלמידים לעולם המוזיקה, למרות כל הפיתויים שיש להם מסביב וכמובן יש את תמיכת ההורים".

"זה משהו שבא מהנפש"

בעוד שנתיים יחגוג הקונסרבטוריון 70 שנה להיווסדו ובמקום גאים שהשנה ניגשו לבגרות רסיטל במוזיקה 18 תלמידים. "יש לנו בקונסרבטוריון למעלה מ־600 תלמידים ואנחנו מעניקים להם מעבר למוזיקה גם ערכים ואת הפן האנושי", אומרת מדר לוי. בקונסרבטוריון תזמורת כלי נשיפה בניצוחה של מיכאל דלמן שמשתתפת בכל האירועים העירוניים ומובילה את ערב שירי לוחמים בפארק הגדול. המקהלה הייצוגית קנטבילה בניצוחה של מדר לוי, מופיעה בערב יום העצמאות בהר הרצל עם 60 זמרים.
כאמור, השנה התקבלו לתזמורת צה"ל ארבעה מתלמידי הקונסרבטוריון. ארבעתם עדיין תלמידי י"ב אבל כבר יודעים את השיבוץ שלהם לתזמורת.
יאיר אסיף הוא נגן טובה, בן 18, תלמיד תיכון גולדה מאיר. הוא מנגן בקונסרבטוריון, בפילהרמונית הצעירה ובתזמורת הנוער הלאומית. "אני מנגן בקונסרבטוריון העירוני כבר עשר שנים ואני חלק מהתזמורת של הקונסרבטוריון והופעתי איתם בכיכר האדומה במוסקבה", הוא מספר, "אני מנגן בתזמורת הפילהרמונית הצעירה וכן הופעתי עם תזמורת הנוער הלאומית בוועידה הלאומית לתזמורות".
"להיות מוזיקאי זה משהו שבא מהנפש", הוא אומר, "רובנו יודעים שהפרנסה היא לא הנושא העיקרי במקצוע הזה, אבל אני והחברים שלי יודעים היטב שזה ה״מפתח״ שלנו לאושר לשנים הבאות. כבר אפשר להבין שהמוזיקה בשבילי היא דרך חיים. אני מנגן ביום בין שעה וחצי לשעתיים ועדיין מרגיש רוב הזמן שיכולתי יותר. דרך המוזיקה הבנתי שבלי עבודה קשה כלום לא מספיק".
על תזמורת צה"ל הוא אומר: "העדפתי ללכת לתזמורת צה״ל כיוון שזו אחת משתי המסגרות היחידות בצה"ל (השנייה מוזיקאי מצטיין) שאפשר להמשיך לנגן בה באותה תדירות ואף יותר ממה שניגנתי בתיכון. חברים שלי מהקונסרבטוריון משרתים שם ושמעתי מהם רק דברים טובים. בהמשך בוודאי ארצה להצליח במוזיקה, להתברג באיזו תזמורת גדולה, ככל הנראה בחו"ל, להשאיר חותם גם בהוראה מוזיקלית וגם כנגן".
עילי גריסרו הוא נגן טרומבון, בן 17, תלמיד תיכון גולדה. הוא מנגן בתזמורת של הקונסרבטוריון העירוני, בתזמורת הקאמרית הישראלית, נגן בהרכב הצעיר של הפילהרמונית ונגן אורח בפילהרמונית הישראלית. "התחלתי לנגן בכיתה ג' במסגרת בית הספר המנגן בנעמי שמר", מספר עילי. "התחלתי בבריטון, אבל הבנתי מהר מאוד שקריירה וכסף לא ניתן לעשות מזה ועברתי לנגן בטרומבון. בהתחלה היה לי מוזר והיום זה חלק בלתי נפרד ממני. אני משתדל לנגן שלוש שעות ביום בבית, בקונסרבטוריון ובמסגרת נוספות, הלו"ז שלי מאוד צפוף ולכן יש לי סדר יום מאוד מתוקתק".
"להיות מוזיקאי קודם כל זה תרפיה לנפש, זו אמנות שאין לה תחליף וזה המקצוע הכי טוב שאני יכול לבחור. מצד שני, זה מקצוע מאוד תובעני והדרישה היא למקצועיות ולהתפתחות יצירתית לאורך כל הדרך ורבים נופלים בה, בעיקר בגלל שהם מאבדים את עצמם מבחינה מו\יקלית".
למה תזמורת צה"ל?
"זו הדרך היחידה שלי להמשיך לנגן בזמן הצבא ובנוסף, יש לי חברים מכל הארץ שהתקבלו לתזמורת ואני חושב שזו המסגרת הנכונה שגם שומרת על הנגנים בצה"ל. למרות שזה נראה כך, זה לא מסלול שהוא כולו דבש וצריך להתאים את עצמך לדרישות של הצבא. יש מסדרים, תורנויות והחיים הם לא רק נגינה, אבל החבר'ה שמנגנים בתזמורת מספרים שזה מאוד כיף והאווירה היא לא רק צבאית ועושים הכל בצורה מקצועית ואחראית. לכן הכל מאוד תלוי בגישה שאתה בא ואני מתכוון לבוא בראש פתוח ולעשות מוזיקה בכיף".
אין לו ספק שאחרי הצבא ימשיך לפתח את הקריירה שלו: "מבחינתי זו אפילו לא שאלה, אני מתכוון להיות מוזיקאי בארץ או בחו"ל. לצערי בארץ אין מספיק מסגרות מקצועיות, יש את הפילהרמונית ששם הרמה הגבוהה ביותר, אבל כמות הנגנים היא מוגבלת ולכן רוב הסיכויים שאעשה את הקריירה שלי בחו"ל וחבל שזה כך, שאנשים בורחים ובוחרים לעבוד בחו"ל".

רוצים להישאר מעודכנים באירועים החשובים בפתח תקוה?

הורידו את האפליקציה של מלאבס והצטרפו לדף הפייסבוק שלנו:

מלאבס באנדרואיד
מלאבס באייפון

להצטרפות לדף הפייסבוק של מלאבס

"המוזיקה היא דרך חיים"

אילנה גליקין בת ה־17 היא נגנית קלרינט, תלמידת תיכון בן גוריון. היא מנגנת בתזמורת של הקונסרבטוריון העירוני ובתזמורת הלאומית של ישראל. "התחלתי לנגן בכיתה ד' במסגרת בית ספר מנגן ולאחר מכן בכיתה ה' התחלתי לנגן בקונסרבטוריון", היא מספרת. "הסיבה היא שמאוד אהבתי את הנגינה ורציתי להתפתח בתחום. מבחינתי המוזיקה היא דרך חיים, אני מנגנת כל יום בממוצע שלוש ארבע שעות ואני משתדלת לשלב בין הלימודים, המבחנים והנגינה".
"מה זה אומר להיות מוזיקאית? זה אומר שאתה צריך שיהיה לך לב קשה, שאתה לא צריך להיפגע כשאומרים לך דברים ומעירים לך וצריך לדעת לקחת כל חוות דעת ולהתפתח ממנה, כי תמיד תהיה תחרות ותמיד אנשים יגידו דברים טובים לצד דברים פחות טובים. להיות מוזיקאי זה לעבוד הרבה ולאהוב את מה שאתה עושה ואם אתה לא נהנה, אז אין לכך טעם. אני מנגנת בתזמורת הלאומית של ישראל, התחלתי בצעירה והשנה אני מנגנת בבוגרת, אנחנו נפגשים פעם בחודש ומופיעים ברחבי הארץ והופעתי איתם אף בחו"ל".
למה תזמורת צה"ל?
"זה מאוד משך אותי, זה שירות אחר שמתחבר למה שאני עושה כבר המון שנים ולמה שאני אוהבת. אני מכירה חברים שנמצאים בתזמורת צה"ל והם מספרים על כך שהם נהנים, יש להם הופעות ברחבי הארץ ובחו"ל וזה שירות שאני אשמח להיות חלק ממנו".
על המשך הקריירה היא אומרת: "אני עדיין לא יודעת, אבל אני אשמח מאוד להמשיך לנגן כי אני מאוד רוצה להתפתח בתחום המוסיקה".
ליאור עגיוב בת ה־18, תלמידת תיכון בן גוריון, היא זמרת. "מגיל צעיר אני לומדת מוזיקה, אומרת ליאור, "הצטרפתי למקהלת קנטבילה בגיל 13 ולפני כן שרתי במקהלת בית הספר והצטרפתי למגמת מוזיקה בחטיבת בן צבי, אותה מרכזת שלומית. במסגרת הלימודים אני ניגשת לרסיטל ביצוע של חמש יחידות במוזיקה. אני שרה במסגרת המגמה בתיכון בהרכבי ביצוע שונים מכל הסגנונות, אני שרה קלאסי, רוק, פופ ושירי ארץ ישראל. אני נמצאת כמעט כל יום בקונסרבטוריון, אם זה כדי להתאמן או לשיעורים פרטיים, בממוצע שעתיים וחצי עד שלוש שעות ביום".
מה זה אומר להיות מוזיקאי?
"בעיני להיות מוזיקאי זה להבין שמוזיקה היא הדבר הכי חשוב בחיים שלך בשלב הזה, גם אם זה אומר לא לראות את ההורים ימים שלמים בשביל לעשות מוזיקה. זה אומר גם לעשות מוזיקה מהנשמה. בשש השנים האחרונות קיבלתי המון ניסיון שהביא אותי לרמה גבוהה. למשל, כשאני מגיעה לבחינות, אני מגיעה עם הרבה בטחון, ידע וניסיון וזה לא מובן מאליו בגיל 18".
על השרות המתקרב בתזמורת צה"ל היא אומרת: "תזמורת צה"ל זה החלום הכי גדול שהיה לי המון שנים. בקונסרבטוריון נתנו לי טעימה מאיך זה לשיר כשיש תזמורת שלמה מאחוריך, להרגיש את העוצמה וזה מעניין ומרגש אותי לעשות זאת שוב. בתזמורת צה"ל יש תקן לשלושה זמרים ומבחינתי זה כבוד גדול להתקבל לתזמורת. סך הכול נבחנו כ־100 זמרות ושתיים התקבלו".
מה תעשי שתהיי גדולה?
"אני מאוד מקווה להיות זמרת, זה החלום שלי ואני אלחם עבור זה".