"נכון שאת מרבית הרציחות ביצעו הגרמנים, אבל הרבה פולנים השתתפו בהסגרה ובהשמדה"

כמו ברחבי המדינה ובעולם היהודי כולו, כך גם בקרב ניצולי שואה תושבי פתח תקוה, עורר "החוק הפולני" החדש, המאיים בהגשת תביעה נגד כל אדם או גוף ציבורי המשתמש במונח "מחנות השמדה פולניים", סערת רגשות ו־ויכוח נוקב על מהותו של החוק, על הצידוק בחקיקתו, ובעיקר – האם העם הפולני היה שותף מלא להשמדת יהודי פולין.

רות הראל צילום אברהם פלד

רות הראל, נולדה במנזר בעיירה על גבול פולין-רוסיה, בעיצומה של מלחמת העולם, בעוד אביה ודודה ברחו לרוסיה. "הנזירות קיבלו את אמי שהייתה בהריון, ונשים נוספות שנמלטו למנזר, בצורה יוצאת מן הכלל", היא משחזרת. אחרי המלחמה שבה המשפחה והתאחדה. בשנת 1949 עלתה לארץ, ואחרי נישואיה עברה להתגורר בפתח תקוה. היא אם לארבעה ילדים וסבתא ל־12 נכדים. "אני ומשפחתי ניצלנו, אבל רבים מבני המשפחה ניספו", היא מספרת. "חמשת אחיה ואחיותיה של אמי, ושני אחיו של אבי הושמדו בשואה. את גיסה של אמי רצח פולני. נכון שאת מרבית הרציחות בפועל ביצעו הגרמנים, אבל הרבה פולנים השתתפו בהסגרה ובהשמדה. לכן, אינני חושבת שהחוק מוצדק. אי אפשר לפטור את הפולנים משותפות להשמדה".

אילנה אטינגר צילום אברהם פלד

אילנה אטינגר, ילידת פולין, ניצלה בזכות אזהרת שכניהם הפולנים, ועקב כך נמלטה המשפחה לאוקראינה. שני אחיה הקטנים נספו בתלאות הדרך. במשך כל התקופה הוסיפה המשפחה לשהות במקומות מסתור וסבלה מרעב ומחלות. בסיום המלחמה עברה המשפחה לעיר שצ'צ'ין ומשם לאוסטריה. עם קום המדינה עלתה אילנה לארץ ונישאה לניצול אושוויץ שכל משפחתו נספתה. לאילנה ארבעה ילדים, נכדים ונינים. למרות שניצלה על ידי פולנים, היא איננה סולחת להם. בעיירת מגוריה, ממנה נמלטה, רצחו הפולנים את כל היהודים שאיתם עבדו בצוותא במפעל זכוכית. "הם היו אכזריים. לא היו מחנות השמדה פולניים. אבל הם לא צודקים. הם היו שותפים להשמדה והם מכחישים את השואה", אומרת אטינגר.

חיה בלום צילום אברהם פלד

חיה בלום היא ילידת פולין. הוריה ואחיה הבכור עזבו את עיר מולדתם וברחו לסיביר, בעוד שמונת אחיה ואחיותיה של האם נותרו מרצונם בפולין. אביה נהרג בתאונה מחרידה והמשפחה נשארה עד תום המלחמה בתנאים קשים של סבל ומחסור. בתום המלחמה חזרו לעיר מולדתם בפולין, שם התברר כי כל בני המשפחה נרצחו, חלקם על ידי איכר פולני שהונה אותם, הובילם ליער בהבטחה להצילם, שדד את כספם ורצח אותם. האם לא רצתה להישאר בפולין. היא עברה עם ילדיה לגרמניה ובשנת 1950 עלתה המשפחה לישראל. לחיה בלום שלושה ילדים, עשרה נכדים ונינה. חיה בלום כועסת על הפולנים, ובפרט על "חוק השואה. "זהו חוק גרוע", היא אומרת בכעס, "הם שיתפו פעולה עם הגרמנים, ולקחו ליהודים את הבתים ואת כל הרכוש. נכון שהיו גם פולנים טובים, שהסתירו והצילו יהודים תוך כדי סיכון עצמם ומשפחתם, אבל עובדה זו לא יכולה למחוק את מעשי ההסגרה והרצח של הפולנים בשואה".

לאה פרייס צילום אברהם פלד

"הפסקנו לכתוב מחנה ריכוז פולני"

בין בלום, אטינגר והראל יש תמימות דעים. אבל גישה שונה ומיוחדת לסוגיית החוק הפולני, משמיעה חוקרה השואה ד"ר לאה פרייס, חוקרת במכון הבינלאומי לחקר השואה ב"יד ושם". גם היא תושבת פתח תקוה. "תחושה היותם קורבן להשקפות עולם שגויה מחלחלת בקרב העם הפולני כבר שנים רבות. מעט מאוד מבין החוקרים, מהציבור הרחב ובפרט בקרב ניצולי שואה מנסים ולהבין את נקודת המבט שלהם כלפינו כאשר מוטחת בהם האשמה – 'אתם רצחתם אותנו, אתם חייבים לנו'.
ד"ר פרייס ממשיכה ואומרת: "מאז שהתחלתי לבצע עם אנשי הצוות שלי עבודות מחקר ב"יד ושם" יצרתי קשר ואני מכותבת עם הרבה אנשים בפולין, לא עם אנשי אקדמיה בלבד אלא בעיקר עם הציבור הרחב. הם פונים אלינו בטענה – 'למה אתם מגדירים את המחנות בפולין, מחנות ריכוז ומחנות השמדה פולניים' שזה משפט שמופיע בכל מיני מחקרים ופרויקטים שלנו. קיבלנו מחאות חריפות מפולין וגם מפולנים הגרים ברחבי אירופה. אנחנו ב"יד ושם" חשנו בזה כבר קודם והיינו צריכים להתמודד עם הטענות האלה. לאחר דיון מעמיק החלטנו לחדול מנוסח זה, וכבר לפני מספר שנים הפסקנו לכתוב "מחנה ריכוז פולני", אלא מחנות ריכוז נאציים בפולין הכבושה. התסיסה העמוקה בנושא זה החלה לפני כחמש שנים. האמת היא שמחנות הריכוז ומחנות ההשמדה לא היו פולניים. בתקופת המלחמה לא הייתה בפולין ממשלה, זולת ממשלה גולה, שהחליטה לשתף פעולה עם הנאצים. החוק החדש הוא היענות לרחשי ליבו של הציבור. 'התחושה שלנו היא', הם כותבים אלינו, 'שעושים את כולנו לרוצחים שותפים לגרמנים הנאצים'. התחושה הזאת מוציאה אותם מדעתם", אומרת ד"ר פרייס.
ומהי האמת ההיסטורית?
"האמת ההיסטורית היא שהרבה פולנים שיתפו פעולה עם הגרמנים, הסגירו מאות אלפי יהודים לנאצים וגם רצחו יהודים בעצמם. צריך לזכור שהפולנים ראו ביהודים בולשביקים, מצדדי המשטר הסובייטי שהפולנים מתעבים ושונאים, וברגע שנכנסו הגרמנים הם מצאו הזדמנות להיפרע מהם. אבל יש גם צד אחר, קיימים הרבה יומנים והרבה עדויות של אנשים שניצלו על ידי פולנים שסיכנו את חייהם. אני סבורה שיש צדק במחאתם של הפולנים בעניין החוק הפולני".

דוקטורט על גטו ורשה

ד"ר פרייס מתנגדת למסע ההמוני של תלמידי תיכון במשלחות לפולין. "אני חושבת שנוער לא צריך לנסוע לפולין בהיקפים כאלו גדולים. צריך להגיע לשם כאשר אתה מבוגר יותר ורציני יותר, הגורמים המוסמכים חייבים לדון על שינוי גישה בנושא מורכב זה".
ד"ר פרייס היא ילידת פתח תקוה ותושבת העיר כיום, בת לאם ניצולת שואה, בעלת דוקטורט בנושא "יהודים בגטו ורשה בתקופת המלחמה" מטעם האוניברסיטה העברית. היא החלה במחקריה ב"יד ושם" בשנת 1995, ולאחר עבודתה בצוות הפיתוח של המוזיאון לתולדות השואה, שנחנך בשנת 2005, עברה למכון המחקר הבינלאומי של השואה, בו היא מועסקת כיום. ד"ר לאה פרייס עומדת בראש פרויקטים שונים לחקר השואה, כתבה ספרים ומחקרים, מדריכה ומעבירה הרצאות בישראל ובחו"ל.
החוק הפולני החדש, "חוק מחנות ההשמדה הפולניים", אושר על ידי הסנאט ועל ידי נשיא פולין ונכנס לתוקפו ב־1 במרץ. החוק קובע שאסור לטעון כי העם הפולני היה מעורב בפשעי הנאצים, ואסור להשתמש במונחים "מחנות השמדה פולניים, מחנות מוות פולניים", או "מחנות ריכוז פולניים", בפרסום בביטאונים, ברדיו ובטלוויזיה. פרסומים אלה מעוותים ביודעין את האמת ההיסטורית, מביאים לתוצאות משמעותיות ופוגעים ישירות בשמה הטוב של האומה והמדינה הפולנית, כיוון שהם מעוררים את הרושם שהאחריות לפשעי הרייך השלישי הגרמני חלה על העם הפולני ועל האומה הפולנית. העובר על החוק צפוי לקנס או למאסר עד שלוש שנים".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

מאז שאושר החוק, הסערה סביבו הולכת וגוברת, והוא מכה גלים בישראל ובעולם. החוק עורר זעם רב במערכת הפוליטית. במשרד החוץ הביעו הסתייגות גורפת מהחוק, וחברי כנסת דרשו להחזיר את שגרירת ישראל מפולין. 80 ח"כים מכל סיעות הבית חתמו על הצעת חוק לתיקון החוק להגנה מפני הכחשת השואה.
לאחרונה הגיעה לארץ משלחת בראשות סגן שר החוץ הפולני והיועץ המשפטי של המשרד. מתקיימות שיחות בהשתתפות נציגי "יד ושם", נציגי משרד החוץ ושגרירת ישראל בפולין, הדנים בתיקונים אפשריים לחוק.
תביעה ראשונה ליישום החוק הוגשה ב־2 במרץ על ידי "הליגה נגד השמצה" בפולין, נגד עיתון מוביל בארגנטינה, שפרסם מאמר על טבח שביצעו פולנים בשנת 1941 נגד יהודי העיירה ידוובנה בו נרצחו כ־1,600 יהודים.
בצל גילויי אנטישמיות בפולין עקב ההתנגדות לחוק, מבצעת ממשלת פולין פעולות להרגעת הרוחות, כגון קביעת יום זיכרון לאומי לפולנים מצילי יהודים בשואה.