מדור נוער שעוסק בעולמו של נוער צריך לגעת בכל סוגי הנוער! ולכן הגעתי להחלטה – אחשוף אתכם לסוד אישי מרגש ומיוחד, דבר שעוד לא נראה כמותו. והרי לפניכם סודי הכמוס – ככל הנראה שתהיה לי קריירה, אולי אפילו משהו אקדמאי, מתקדם, ויכול להיות שהבחירה עם מי להתחתן תהיה שלי! כך גם לגבי תחומי העניין, תחביבים, מה ללבוש ולאכול.
מאוכזבים? הרי אלו הם דברים שיש לאדם בחירה ושליטה בהם. אל תגלו, אבל גם לנערות דתיות!
החברה החילונית ובכלל בנתה לנו, בנות המגזר הצעירות, תדמית של מסכנות, קטנטנות, חסרות השכלה, בחירה, וחופש. היא עשתה זאת בעזות מצח, מבלי לשאול, לבקש, לחשוב.
בכל פעם שאני נתקלת באחת מהסטיגמות הרבות שיש עלינו, עולה בי הרצון לזעוק, למחות, לשבור את המוסכמות השגויות, אשר נפוצות בקרב רוב החברה במשך שנים רבות, כתוצאה מקרע והפרדה בין קבוצות שונות בחברה.
ישנה עמדה הסבורה כי אין אנו רואות חשיבות במעורבות חברתית ובתרומה למדינה, כיוון שאנחנו לא מתגייסות (חלקינו). הייתי רוצה להפנות אל הנוקטים בעמדה זו שאלה: האם אינכם רואים בסיוע לילדים ממשפחות מצוקה, מתן מענה לעולים חדשים, אנשים בעלי צרכים מיוחדים וכו' כסיוע ותרומה למדינה? האם אין אנו ממלאות תפקיד חשוב לא פחות? ובכלל, נשמח אם תפסיקו להתייחס ולחשוב עלינו כעל מסכנות. אנחנו לא זקוקות לרחמים שלכם. טוב לנו בחיינו ואנו מרגישות משמעותיות וחשובות. אל תתנו לדעות הקדומות למנוע מכם להכיר אנשים חדשים ולגלות עולם וחיי חברה מופלאים. אנחנו לא נושכים, לא מסוכנים, ושלא תטעו- לא כולנו רצחנו את רבין! (אפילו לא תמכנו בזה, חס ושלום, ויש בזה גם קצת חוסר היגיון אחרי הכל). הסירו דאגה מליבכם, לא נכפה עליכם להלך בחוצות פתח תקווה הקדושה בסנדלי שורש וגרביים, אז אתם (ותכלס גם אנחנו לא בדיוק צדיקים תמימים) יכולים וזה גם די רצוי, להרים ראשכם, כי הגיע זמן קריאת שמע .
יצחק דיקמן
שלום תמר,
לפי הכתבה ניתן להבין שאת נערה דתיה חופשית יחסית, או לפחות מאמינה שהיא כזאת. רציתי לשאול אותך מספר שאלות אודות החופש שלכן.
בתמונת האילוסטרציה שהוצמדה לכתבה מופיעות בנות הלובשות חצאית שהיא מעט מעל הברך. מה מידת החופש שלכן להחליט שאתן רוצות לקצר מעט את החצאית או לצאת רחמנא ליצלן עם מחשוף? מה יקרה לנערה שתחליט כך?
מה מידת החופש שלכן לעזוב את חיי הדת, אם תרצו בכך? מה קרה לנערות שעשו זאת?
מה מידת החופש שלכן לחשוב שאין אלוהים ולומר זאת בקול רם? מה מידת החופש שלכן לשאול בקול רם שאלות נוקבות על קיומו? מה מידת החופש שלכן להתנגד למוסכמות הברזל שעליהן גדלתן והתחנכתן? האם את בכנות מכירה נערה אחת, כולל את, שמחשבות מהסוג הזה לא חלפו בראשה? רוצה לספר על מנגנון ההדחקה שפיתחתן כדי לא להיכנס לצרה?
מה מידת החופש שלכן לאכול כל מה שתרצו, בכל רגע נתון, ללא רגשות אשם ופחד מנקמה שתגיע ומעין מפחידה הצופייה בכן ורושמת הכל ומתחשבנת מאוחר יותר?
בכתבה את מגלה לנו "סוד כמוס"-ככל הנראה תהיה לי קריירה! ויכול להיות שאפילו הבחירה עם מי להתחתן תהיה שלי! (שומו שמיים). אפילו מהניסוח שלך עולה שגם יכול להיות שלא ושיכול מאד להיות שחצית בגסות את הגבולות המותרים. אכן, חופש מופתי. יש לכן בחירה, אך לא כזאת החורגת ממסגרות הברזל אליהן הוכנסתן, מבלי לשאול לדעתכן.
מישהו אמר פעם: אפור הוא צבע נהדר, אלא אם יצא לך לראות ירוק וצהוב וכחול ואדום..
חג שמח