ביום שישי, ה-12 בינואר, תתקיים אזכרה במלאות 24 שנים לפטירתו של תושב העיר חיים (חיימקה) נדב (ברנהרד). חיימקה היה תושב ערערי, ללא משפחה שכמעט כל מי שהתגורר בראש העין הכיר אותו. לאחרונה העלה תושב העיר רפאל חתוכה, יועץ ראש העיר פוסט בדף הפייסבוק "זיכרונות ילדות מראש העין" ובו כתב על האזכרה המתקרבת של חיימקה והזמין את התושבים להגיע לבית העלמין, להניח לזכרו פרח ולהדליק נר נשמה.
"אני הכרתי את חיימקה עוד מהתקופה שאני הייתי ילד", מספר חתוכה. "הוא היה האשכנזי היחיד בראש העין, בהיר עור, בן אדם יוצא דופן. הוא תמיד היה מסתובב בעיר עם סל של פלסטיק ופרחים ביחד וכל מי שהוא היה פוגש ברחוב, הוא היה שואל לשמו וחורז חרוזים. הוא היה אדם מאוד חביב ונעים הליכות, דמות צבעונית שנעלמה לנו מהנוף. בשנות ה-70 אשתי אהובה הייתה מגיעה פעם בשבוע ומנקה לו את הבית. הם היו עובדים ביחד בגינה והיה ביניהם קשר חם".
חיימקה נפטר בינואר 1993 וקבור בחלקה ז' בבית העלמין בראש העין. "לאורך השנים מאוד אהבתי לצלם ולתעד את העיר", מוסיף חתוכה. "ביום שישי האחרון נכנסתי לארכיון שלי ומצאתי את התמונות שצלמתי אותו ואמרתי לעצמי שבטוח הרבה אנשים לא זוכרים אותו והחלטתי להעלות תמונה שלו. לא דמיינתי לעצמי כמה הוא היה אהוב ואהוד בראש העין. אנשים מאוד התרגשו מהתמונות והתגובות לא הפסיקו לזרום. פתאום הפוסט העלה את זיכרונות בכולם. בעקבות התגובות הרבות, עניין אותי לדעת מתי הוא נפטר ואז הבנתי שיום האזכרה שלו יוצא בעוד שבועיים. לכן החלטתי לעלות פוסט נוסף ושאלתי את האנשים מה דעתם להגיע לאזכרה שלו. כמות התגובות הייתה ממש גדולה. אנשים התרגשו ואמרו שהם יגיעו וזה מילא את הלב. אני מעריך שיגיעו עשרות אנשים לאזכרה שלו וגם ראש העיר אמר שהוא יגיע. הרבה אנשים וותיקים של העיר אמרו שיתנו לו את הכבוד".
הפוסט של חתוכה שעלה בשבת האחרונה, זכה בין רגע לתגובות רבות, מאות לייקים ועשרות שיתופים. תושבים רבים סיפרו כל אחד על חיימקה כפי שהם הכירו אותו. "חיימקה התגורר בית מולנו", מספר שובל יוסף תושב העיר. "הייתי הולך יחד עם אחי כל יום אליו, הוא היה אדם נעלה והייתה לנו ילדות יפה. הבית שלו היה כמו צימר, ישן וקטן ואהבנו לבוא אליו. זו הייתה תקופה שבקושי היו מכוניות, הוא היה מדבר אתנו, מספר לנו סיפורים בחרוזים ואני יודע שהוא היה ניצול שואה. כשהוא היה מתחיל לדבר על השואה, הפנים שלו היו משתנות משמחה לעצב. אני לא זוכר את הסיפורים עצמם ומה קרה למשפחה שלו, אבל אני כן זוכר, את העצב על פניו. כשאני מדבר עליו צפים בי געגועים לתקופה שלא תחזור יותר".
תושבת אחרת כתבה בפייסבוק שהיא הייתה מגיעה כנערה לנקות אצלו יחד עם חברה והוא היה מספר להם שהוא ניצול שואה ושהוריו נהרגו באושוויץ.
"הקול של חיימקה עדיין מצלצל בראשי"
מנהל מחלקת נשים ויולדות בבית החולים יוספטל באילת, אבינועם צברי, ילדים ראש העין, זוכר היטב את חיימקה. "חיימקה האשכנזי היחידי עם משקפיים עבות וכובע צרפתי על הראש עם חיוך נצחי חביב ואהוב שגר בראש העין התאהב בה, התאהב בתרבות התימנית ובמאכלים התימניים. גר בחיבור בין שיכון ו' לשיכון ג' מהמקום הגבוה שהוא גר לרגלי מגדל צדק הוא השקיף על כל ראש העין. בכל ערב שבת לאחר התפילה והארוחה וקריאת הפרשה, נהגנו לטייל ולחרוש את רחובות המרכזיות של העיר להקיף את כל ראש העין לשיר שירים עברית במנגינה הודית, שירי שבת ושירים לועזים, קבוצות נוער שרצו למשוך בכך תשומת לב הנערות נערים. אתה מהתחנות שעצרנו הייתה תחנת 'חיימקה" ולמה?! כי אהבנו לשמוע אותו מדקלם את כל המאכלים של התימנים בנשימה אחת ובמהירות: "כובנה, ג'יחנון, סבאיה, מלווח, לחוח, סחוג, חילבה, עסיט, מאטיט' ועוד מאכלים רבים. ואהב לשעשע את הנערים והנערות: 'איך קוראים לך?', היה שואל. 'בנה'. והיה חורז חרוז: 'לבנה אוהבת את הכובנה'. וכך חרז לכל שם של נער או נערה וכל אחד הלך עם החרוז הביתה. אני שמרתי לי את החרוז שחרז לי עד היום. היה הולך בכיפוף אך ההליכה שלו עם הנעליים הרחבות והגדולות הייתה כמו של צ'ארלי צ'פלין. אבל כאשר עמדנו לידו לשמוע ממנו חרוזים היה עומד זקוף. כזה היה חיימקה, אשכנזי שאוהב את ראש העין ואת הנערים והנערות. אני אומנם כבר לא מתגורר בעיר, אבל מכיר את כל הדמויות שהיו בראש העין וקולו של חיימקה מצלצל בראשי עד עכשיו".
גם תושב העיר, פנחס איתמר, שהתגורר לא רחוק מחיימקה, זוכר אותו היטב. "חיימקה היה אדם חייכן ומאוד מוכר בעיר", הוא מספר. "לא היה ילד בראש העין שלא הכיר את האשכנזי החייכן שהיה מסתובב בעיר. הוא היה אחת הדמויות המעניינות בעיר, חביב על התושבים ובעיקר על הילדים. כשהוא הגיע לעיר הייתי בבית ספר יסודי ולכן לא כל כך הכרתי את העבר שלו. אני זוכר שבכל ערב שבת משפחה אחרת הייתה מזמינה אותו אליה לביתה והוא היה תמיד איש חיובי ואופטימי".
אחת המשפחות אשר אירחה את חיימקה, היא משפחת ג'ובאני. האם נעמי מספרת השבוע: "הוא היה בנאדם טוב, הוא היה בודד והרגשנו צורך להזמין אותו אלינו מפעם לפעם. אחרי השואה הוא הוא הגיע לישראל ובא לראש העין. הוא היה חורז חרוזים ומספר לנו סיפורים וכמעט ולא דיבר על המשפחה שלו".
ההזכרה תתקיים ביום שישי 12.1 בשעה 11:00, חלקה ז', שורה 12 קבר 33 בבית העלמין בראש העין
תגובות