אורלי שטרית החליטה להתמודד למועצת העיר: "מישל היה נותן לי את ברכת הדרך"

אורלי שטרית רוצה לתת לכם יותר. ולכן היא הודיעה השבוע שהיא מתכוונת להתמודד בבחירות הקרובות למועצת העיר. בניגוד לפוליטיקאים אחרים, שאפשר להאמין עליהם שהמעמד וההשפעה הם שמובילים אותם קדימה, אצל שטרית אין כל ספק שהמניעים שלה אינם מגיעים מתוך חשיבות עצמית מופרזת. הרי בשנים האחרונות בפתח תקוה מכירים אותה כמי שעושה המון למען אחרים.

העשייה הזו התחילה מתוך כאב, אחרי ששכלה את בנה ובעלה. אז קיבלה החלטה שכל מה שתעשה למען אחרים יוקדש כמתנה לאהוביה שאינם עוד עימנו, או "מתנות לשמיים" כפי שהיא מכנה זאת. אחרי שהזרע ניטע, היא כבר לא יכולה הייתה להיכנע לרצון לעורר שינוי ולעזור לתושבים ובעיקר לבני נוער שמגיעים ממשפחות קשות יום. אם תשאלו אותה, שטרית עדיין לא יודעת באיזו מפלגה תרוץ, אבל היא יודעת שהיא תרוץ עם מי שישים את נושא הרווחה בדגש על ילדים ובני נוער במרכז המצע שלו.
"זה התחיל במשהו אישי וקטן", היא מסבירה איך הכל התחיל. "אחרי מותם, רציתי לעשות מעשים טובים כדי לשלוח מתנות לשמיים ולאט לאט זה התחיל לגדול לממדים שלא האמנתי. זה התחיל לתפוס אותי מהמקום של לראות עוולות של דברים שקורים ואני פתאום לא רואה את הכאב האישי שלי, אלא את הכאב של האחרים וזה ממלא אותי. לצערי, היכולות שלי כרגע לא מספיק גדולות ואני די מוגבלת בעשייה שלי ורוצה לעשות הרבה יותר. זו הסיבה שאני מאמינה שבמועצת העיר יהיו לי הכלים הנכונים לקדם את העניינים החשובים לי".
כיום שטרית מטפלת בגמ"ח שמלות הכלה שפתחה המיועד לבנות רווחה, ובגמ"ח פורים- פרויקט של תחפושת לכל ילד. בנוסף היא מטפלת במחלקת הנוער של קבוצת עמישב בכדורגל. "יש שם ילדים שלא מגיעים מהשמנת של פתח תקוה ויש הרבה מה לעשות ולעזור להם. לא פעם מצאתי את עצמי מנסה לעשות דברים שהם בכלל לא ביכולות שלי, ולכן הגעתי למסקנה שאת השינוי הזה צריך לעשות מתוך מועצת העיר".

מישל שטרית ז"ל. צילום זאב שטרן

אלי לילוש שטרית ז"ל. צילום זאב שטרן

אילו כלים למשל יהיו לך במועצת העיר שאין לך היום?
"אני רואה ילדים צעירים, ילדים בני 12-13 שיושבים בשעות הערב בספורטק ושותים אלכוהול. אלו אותם ילדים שבגיל מבוגר יותר מגיעים לסמים ואין יד מושטת אליהם שאומרת להם שיש גם מקום אחר, שיש אפשרות אחרת. אני לא אומרת שלא נעשים דברים בעיר, נעשים דברים יפים, אבל זה לא מספיק. אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו הופכים את הילדים שלנו לאזרחים טובים יותר והכל מתחיל בחינוך. משם אני רוצה להתחיל. שכל אחד יידע שיש לו את הסיכוי לצאת משם. באשר לשאלה שלך, אני הרי לא מסוגלת בפן האישי לעשות שינוי לבד, אבל אם אהיה במקום שהוא בעל עמדה וכוח, אוכל לדאוג ליותר תקציבים לחינוך ורווחה. ילדי השכונות הם האג'נדה שלי. אני לא הולכת לעשות את זה למטרת רווח ולא באה לעשות לבתי ולמשפחתי. אלא רוצה להגיע למקום שיהיה לי יותר קל לעזור".

אור גדול מתוך החושך

כן, כמו שאמרנו, הדחף של שטרית מגיע ממקום אחר, וקל מאוד להאמין לזה. "יש בעיר לא מעט עמותות שעושות עבודות קודש ויש לנו ראש עיר שהוא אדם הגון וישר, אבל זה עדיין לא מספיק. יש מקום לאנשים חדשים, לאנשים שרוצים לתרום מעצמם, מהזמן שלהם ומהמרץ שלהם על מנת לתת עוד. אני חושבת שאני מסוגלת לעשות זאת", היא מצהירה.
עד לפני ארבע שנים, שטרית חיה את חייה על מי מנוחות. היא הייתה מתנדבת בשכונת עמישב ובקבוצת הכדורגל המקומית. לפני כארבע שנים, בנה לילוש (אלי) נהרג בתאונת דרכים. לילוש היה שחקן כדורגל בקבוצת הכדורגל של מכבי עמישב. הוא נפצע באופן אנוש כאשר רכבו התהפך סמוך לצומת כפר אברהם. במשך שלושה חודשים נאבקו הרופאים על חייו אך הוא נפטר לבסוף מפצעיו. באותו הרגע המשפחה התפרקה. שטרית מספרת איך היא הפסיקה לתפקד, הסתובבה כמו זומבי ובעלה מישל הוא שלקח את הפיקוד "הוא היה הגב המשפחתי", היא אומרת.
הפרויקט הראשון של שטרית אחרי מות הבן, היה הקמת גמ"ח כלות על שמו. אורלי ומישל הקימו בבית חדר מיוחד עם שמלות כלה. אחרי שהוקם ומספר חודשים אחרי שלילוש נהרג, מישל לא נח, והחליט לעשות הפנינג פורים לילדי שכונת עמישב. בנוסף הוא הקים אנדרטה על שם הבן ואף קיימו טורניר כדורגל לזכרו.
אבל הכאב לא עזב את מישל ודווקא כשאורלי התחילה להראות סימני התאוששות ולדבר על העתיד, שנה וחצי לאחר מות בנו הוא שם קץ לחייו. הוא הגיע בשעות הבוקר לאנדרטה של בנו, במגרש האימונים של הפועל עמישב, סמוך לספורטק, אחרי שלקח בבוקר את הנכדה לגן ועבר דרך הבית של אימו. בכניסה למגרש פגש אותו מנהל מגרש הכדורגל, הם החליפו כמה מילים ואחרי שהמנהל עזב, הניח מישל על האנדרטה את מעילו ואת הטלפון. כעבור כמה דקות הוא נמצא מת על ידי אחד העובדים במרכז ההכנה לצה"ל הסמוך. שטרית קיבלה הודעה על כך מבן משפחה והתחילה לחבר את הקצוות – הודעת טקסט שקבלה ממנו כמה דקות לפני שהוא התאבד והקושי הנפשי שאיתו התמודד לאורך כל הדרך.
היום את מרגישה שיש לך את הכוחות?
"כן. אני חושבת שהרבה אנשים יכולים להתחבר אלי בגלל מה שעברתי. איפה הייתי ואיפה אני נמצאת היום. אני חלילה לא מאחלת חלילה לאף אחד להיות במקום שבו הייתי, אבל יש לי את הכוח להראות שאפשר לצאת מהמקום הזה, לראות דרך שונה ולא רק את השחור, לראות את הדברים היפים הטובים ומשם לצמוח. עברתי תקופה מאוד לא פשוטה, הייתי במקום הכי נמוך אבל ראיתי את האור ועליתי בחזרה למעלה. גם אם אין לך יכולת כלכלית, תמיכה ומשפחה, אתה יכול ומסוגל לעשות שינוי".
מה המשפחה אומרת?
"ישבתי קודם כל עם הגרעין המצומצם והסברתי להם מה התוכניות שלי ובעיקר שאני אהיה איתם הרבה פחות מהמעט שהם רואים אותי היום. קבלתי מהם גיבוי מלא. אחר כך קיבלתי גיבוי גם מהמשפחה המורחבת יותר. כולם מפרגנים וכולם בעדי".
מה מישל היה אומר?
"זו שאלה קשה. מישל תמיד היה אחרי בכל מה שעשיתי ותמיד תמך והיה גב חזק בשבילי, גם שניהלתי את קבוצת הכדורגל, והריצות והנסיעות לחו"ל ותמיד הוא היה אומר לי 'קדימה'. לכן אני מאמינה שהוא היה נותן לי את ברכת הדרך, נמצא ומלווה אותי לאורך כל הדרך. אולי פיזית הוא לא קיים, אבל הרוח שלו איתי כל הזמן. אני מרגישה שאני יוצאת לדרך בהסכמתו המלאה".



רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרואיד

הורידו את האפליקציה לאייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק של "מלאבס"

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "מלאבס"

"מבחינתי הכל פתוח"

ועדיין, בתוך כל זה, הקושי תמיד קיים. שטרית אישה חזקה, אבל הכאב מלווה אותה מידי יום ביומו. "זו צלקת שנמצאת איתי תמיד ולא תגליד לעולם", היא מודה. "אני נושאת אותה איתי ביום, בצהריים, בערב והכי הרבה בלילה, אבל אני משתדלת לא להיכנס לחושך הזה ותמיד לחשוב על הרגעים השמחים, על הרגעים שעברנו ולא לשקוע – למרות שיש גם את הרגעים האלה. אבל אני אומרת שאני לא אשבר כמו שמישל נשבר. את הכוח שלא הצלחתי לתת לו כשהוא היה בחיים, זה הכוח שעכשיו דוחף אותי קדימה. זו הדרך שבה אני פועלת היום".
חשבת כבר עם מי תרוצי?
"עדיין לא סגרתי שום דבר ומבחינתי הכול פתוח. אני מחפשת מקום שאני אהיה בו רלוונטית ואהיה במקום ריאלי. אם אני אקבל מקום באכפ"ת (סיעתו של ראש העיר, איציק ברוורמן, מ"ט) אני רואה את עצמי שם ואם לא – אני לא פוסלת את עצמי להצטרף לאף מפלגה אחרת. אני רוצה להיות במקום ריאלי על מנת שאוכל להיכנס פנימה למועצה ולא מתכוונת להיות פלקט לאף מועמד וזו שרק דוחפת מאחור. אני באה על מנת לעשות".
וזה שכמעט אין נשים במועצה, זה גם דרייב מבחינתך?
"כן. זה דבר שצריך לתקן, זה נורא שנשים לא מיוצגות, לא נמצאות במועצת העיר. אנחנו הנשים עם חזק. אנחנו יכולות להשפיע, יכולות לעשות הרבה דברים שאפילו גברים לא מסוגלים לעשות יש לנו את האינטואיציה הנשית ואת הכוח שלאף גבר חכם ואינטליגנטי לא יהיה. אנחנו יכולות להוביל מהלכים בצורה אימהית, רגשית ומהבטן וזה בכל תחום וקל וחומר במועצה. עצוב שיש רק שתי נשים שמשפיעות. ככל שיהיו יותר נשים, זה ישנה את השיח. אני מאמינה שיהיו פחות צעקות ושפה נמוכה. אנחנו הנשים לא פחות טובות, אלא הרבה יותר טובות, רוצות ללמוד ולדעת ולא מתביישות לבקש עזרה ועוטפות את עצמנו באנשים שמבינים".
ולעסוק בתחום הנשים מעניין אותך?
"יותר מעניין אותי הרווחה, הגמלאים והמבוגרים. זה תחום שנוגע בנימי נפשי ופחות תחום הנשים, שגם הוא מאוד חשוב. אני חושבת שיש מקום נכבד לטיפול בנושא החינוך והרווחה, הרבה לפני דברים אחרים וזה לא רק חינוך פורמאלי, אלא מתנ"סים בשכונות, תקצוב לחוגים, העשרה, תרבות ולחשוף את הילדים לדברים נוספים".